48 שעות בצפון

אני נשואה. גם הוא. אף אחד מאיתנו לא רצה לפרק בית. אבל אף אחד מאיתנו גם לא היה מאושר. אני שלושים ואחת, מנהריה. הוא ארבעים וחמש, מאופקים. נפגשנו בכנס של החברה. מלון באילת, שלושה ימים.

ערב ראשון. בר ליד הבריכה.

— גם את בורחת מההרצאה של עשר בבוקר? הוא שאל.

— בורחת מכל ההרצאות.

זה התחיל שם. ישבנו יחד בכל ארוחה. שיחקנו אותה ידידים. מקצועיים. נקיים. אבל הברכיים שלנו נגעו מתחת לשולחן, ואף אחד לא זז. חזרנו הביתה. כל אחד לבית שלו. וחיכינו.

הדירה

חבר שלי, היחיד שסיפרתי לו, נתן לי כתובת. דירה דיסקרטית בצפון.

— בטוח דיסקרטי?

— תבדקי בעצמך.

בדקתי. יום אחד, כשבעלי היה בהשתלמות, נסעתי לבד. בית קטן ליד צפת. סוף דרך. אין שכנים. ג'קוזי על המרפסת. נוף לעמק. שקט מוחלט. שלחתי לו תמונה אחת. הוא ענה במילה אחת: מתי.

שבועות עברו. הודעות קצרות. בלי שמות. בלי אימוג'י. מחקתי כל שיחה בסוף כל יום. בלילות שכבתי ליד בעלי והסתכלתי על התקרה. הוא נשם בשקט. אני חשבתי על אילת. על הבר. על הברכיים מתחת לשולחן. ידעתי שזה לא הוגן. ידעתי גם שאני לא אעצור.

התשובה הגיעה מהר. בעלי טס לשבועיים לחו״ל. אני אמרתי בבית שיש לי פגישות לקוחות בצפון, סוף שבוע שלם. אף אחד לא שאל.

הלילה

נסעתי צפונה בשישי בבוקר. שלוש שעות. רדיו כבוי. ידיים קרות על ההגה. הוא כבר היה שם כשהגעתי. עמד בדלת. לא אמר כלום. רק חייך.

— הגעת, הוא אמר בסוף.

— אמרתי שאגיע.

יין לבן. מוזיקה. צחוק עצבני. הוא הושיט יד, ורקדנו בסלון. דקה. אולי שתיים. ואז הנשיקה. ארוכה. כזו שחיכתה חודשים.

בחוץ, הג'קוזי העלה אדים. נכנסנו בלי בגדים. ישבנו צמודים. הידיים שלו עליי, שלי עליו. הוא הושיב אותי על הקצה, פתח את הרגליים שלי, וירד אליי. לאט. ואז פחות לאט. נאחזתי בשפה של הג'קוזי ונשמתי חזק. חשבתי: בעלי מעולם לא עשה לי את זה כך. ואז הפסקתי לחשוב.

החלפנו. עכשיו הוא ישב על הקצה, ואני מולו, בין הברכיים שלו. הוא סגר את העיניים ונשען אחורה.

— בואי פנימה, הוא לחש.

הוא הרים אותי ונשא אותי לחדר. ורדים על המיטה. שוקולד. עוד בקבוק. הוא השכיב אותי, ונכנס אליי. הרגליים שלי סביבו. הציפורניים שלי בגב שלו. חזק. עמוק. בדיוק כמו שאני אוהבת. גמרנו יחד, כמעט באותה שנייה.

אחר כך שכבנו בשקט. הוא נישק לי את הכתף.

— אני רוצה עוד, הוא אמר.

— יש לנו עוד יומיים.

— ואחרי זה?

לא עניתי. קמתי, לקחתי חתיכת שוקולד, ושמתי לו אותה בפה. הוא צחק. בחוץ התחיל לרדת ערפל על העמק. באותו רגע לא היה צריך יותר. רק אותו, אותי, והשקט של הצפון.