אז מה, אמיתיות?

שלום לכולם. בעיקר לגברים.

אני רפי. בן חמישים ותשע. גרוש. ספקן מקצועי. אצלכם פה מדברים הרבה על נערות ליווי. מעט מדי על הגברים שמגיעים אליהן. אז הנה הצד שלי.

שנים לא האמנתי לאף תמונה ברשת. אף אחת. כל נערת ליווי באינטרנט נראתה לי כמו פרסומת שקרית. או שזו לא היא. או שזו היא לפני עשר שנים ושמונה קילו. ידעתי את זה. בטוח במאה אחוז.

ואז ראיתי את קרן.

התמונות שלה עצרו אותי באמצע גלילה. פנים מושלמות. גוף של דוגמנית. חשבתי: גם אם היא בפועל מבוגרת יותר, מלאה יותר, היא עדיין תהיה יפה. החלטתי לבדוק.

שלושה ימים חזרתי לתמונות. בבוקר עם הקפה. בלילה לפני השינה. חיפשתי את הטריק. פילטר. פוטושופ. משהו. לא מצאתי. בסוף התקשרתי.

״הלו?״ קול רך. חם. נעים.

״ראיתי את התמונות שלך,״ אמרתי.

״ו…?״ היא צחקה.

״ורציתי לבדוק אם הן אמיתיות.״

״אז בוא תבדוק. מחר בצהריים?״

״מחר בצהריים.״

״רפי,״ היא הוסיפה. ״תגיע רעב. אני מכינה קפה טוב.״

ניתקתי. ישבתי על הספה. חייכתי כמו אידיוט. בגיל חמישים ותשע.

בלילה לא ישנתי. בבוקר התגלחתי. בושם. חולצה מגוהצת. הבן שלי היה צוחק עליי. טוב שהוא גר בחיפה.

היא שלחה כתובת של דירה דיסקרטית. בניין רגיל. משעמם אפילו. עליתי במדרגות ושאלתי את עצמי מה אני עושה. בגיל שלי. עם הברכיים שלי. שלוש קומות בלי מעלית. דפקתי בדלת.

הדלת נפתחה. ונגמרו לי המילים.

עמדתי. בהיתי. שכחתי איך מדברים.

קרן לא הייתה גרסה ישנה של התמונות. היא הייתה התמונות. רק אמיתית. בתלת ממד. מחייכת אליי.

הלבשה תחתונה שחורה. נעלי בית ורודות שקופות. זה הכול. גוף מלא בדיוק במקומות הנכונים. כל השאר חטוב. שיזוף עמוק, טבעי, בגוון נחושת. לא ספריי. לא מיטת שיזוף. כאילו היא חוזרת עכשיו מחופש. רגליים ארוכות. לק אדום. שיער בלונדיני ענקי שנפל בגלים על הכתפיים. שפתיים מלאות באדום חזק. עיניים כהות שנצצו.

שלושים שנה של ספקנות התמוטטו בשנייה אחת. היא הייתה רחוקה מהליגה שלי. ידעתי את זה. היא ידעה את זה. ולא היה אכפת לה בכלל.

״אתה רפי, נכון?״

״כן.״

״אז מה, אמיתיות?״

״יותר מהתמונות.״

היא צחקה. ״תיכנס.״

בפנים היה שקט. ריח של קפה טרי. וילונות חצי סגורים. אור צהריים רך. היא הגישה לי כוס. התיישבה מולי. רגל על רגל.

״אז ספר לי, רפי. למה ספקן?״

״כי נכוויתי.״

״אצלי לא תיכווה.״

היא צדקה. הפרטים נשארים אצלי. אגיד רק דבר אחד: זה היה הסקס הכי טוב שהיה לי בחיים. בלי הגזמה. מאז אני לקוח קבוע. לא מפספס אף פגישה. ולכל הספקנים כמוני: לפעמים מה שנראה טוב מכדי להיות אמיתי, פשוט אמיתי.

וקרן? היא עדיין מכינה את הקפה הכי טוב בעיר. ויש לה עוד כמה הפתעות שהתמונות לא מראות.