דנה, והתמונה ששיקרה לטובה
תמונה אחת. אתר אחד. היא חייכה אליי מהמסך. כמעט קרצה. יפה מדי. חשדתי מיד.
אני מכיר את הסיפורים. אתרי ליווי מלאים בתמונות שלא שייכות לאף אחד. לחבר שלי זה קרה. הוא הזמין, פתח את הדלת, ורצה לקבור את עצמו. מאז הוא לא מפסיק לדבר על זה.
אבל חבר אחר אמר לי: “אין סיכון. זאת היא. מבטיח.” הוא לא אחד שזורק מילים. אז התקשרתי.
חצי שעה של המתנה. סידרתי את הסלון. החלפתי חולצה. החלפתי שוב. הדלקתי מנורה אחת וכיביתי את התקרה. בדקתי את הטלפון כל דקה. כל רכב שעבר ברחוב, הלב קפץ. אמרתי לעצמי שאם זו לא היא, אני מנומס, משלם על הנסיעה, ונפרדים. תוכנית פשוטה. היא החזיקה מעמד בדיוק עד הדפיקה.
דפיקה בדלת. פתחתי. ונתקעתי. היא הייתה יפה יותר מהתמונה. גבוהה. שמלה שחורה קצרה. שיער ארוך. עור מושלם. עמדתי שם כמו אידיוט.
“היי. אני דנה.”
“תיכנסי.”
מזגתי וודקה עם קרח. היא הרימה כוס.
“לחיי מה?”
“לחיי הלילה הזה.”
“לחיים.”
ישבנו על הספה. קרוב.
היא הורידה נעליים. קיפלה רגל מתחתיה. נוח לה פה, חשבתי. כאילו היא גרה כאן.
“אתה לחוץ,” היא אמרה.
“קצת.”
“למה?”
“כי חשבתי שתהיי מישהי אחרת.”
“ואני?”
“את יותר.”
היא חייכה. הניחה יד על הירך שלי. השאירה אותה שם. הלחץ התחיל להתאדות.
היא הוציאה מהתיק קונדום. בטעם תות. “את זה אני שמה לך. מסכים?”
“מסכים.”
ראש פתוח. ביטחון. היא ידעה בדיוק מה היא עושה.
היא לא נתנה לי לעשות כלום. חגורה. מכנסיים. תחתונים. הכול ירד. היא הסתכלה וצחקה.
“מרשים. מאוד מרשים.”
היא התחילה בפה. לאט, ואז פחות לאט. כשהייתי על הקצה, היא עצרה. הלבישה את הקונדום. המשיכה. אף שנייה מבוזבזת.
אחר כך דחפה אותי למיטה. בידה צעיף.
“סומך עליי?”
“כן.”
“אם תרצה לעצור, תגיד ‘אדום’. נעצור מיד.”
“ואם את תרצי לעצור?”
“אני אגיד. אל תדאג. אני תמיד אומרת.”
היא כיסתה לי את העיניים. קשרה לי את הידיים לראש המיטה. לא חזק.
“מה את הולכת לעשות?”
“תחכה.”
ריח של קטורת. נוצה על הפנים. על החזה. ואז קרח. קר. על הפטמות. יורד למטה. כל הגוף שלי קפץ. ואז שוב הפה שלה. חם אחרי הקור.
היא עלתה עליי. רכבה. מהר. חזק. אני לא רואה כלום. לא שולט בכלום. ואני אוהב את זה.
“את נהנית מזה,” אמרתי.
היא לא ענתה. נשכה לי את הפטמה. טפחה לי על הלחי.
“שקט. אני מחליטה פה.”
החזקתי מעמד. עוד קצת. ואז לא. משכתי חזק. הקשר נפתח. היא נעצרה בהלם. ואז צחקה.
הורדתי את הצעיף. הפכתי אותה על הגב.
“עכשיו אני מחליט.”
“נראה אותך,” היא צחקה.
הרגליים שלה נכרכו סביבי. היא טפחה לי על הישבן.
“עמוק יותר.”
נתתי לה. היא נאנחה. נשכה לי את הכתף. משכה אותי אליה חזק יותר.
הרגשתי שאני קרוב. יצאתי. היא ירדה על הברכיים מולי וסיימה אותי ביד. מסתכלת לי בעיניים. מחייכת. כל הגוף שלי רעד.
נפלנו על המיטה. שנינו בלי אוויר.
שתקנו רגע. רק נשימות. התקרה הסתובבה לי קצת.
“החוטים,” אמרתי. “סליחה.”
“סליחה?” היא צחקה. “זה היה החלק הכי טוב.”
“באמת?”
“רוב הגברים שוכבים שם ומחכים. אתה נלחמת. אני אוהבת שנלחמים.”
“ומה איתך?”
היא לא אמרה כלום. שכבה על הגב. תפסה לי את הראש. הובילה אותו בין הרגליים שלה. ידעתי מה לעשות.
ובזמן שהיא נאנחה, חשבתי רק דבר אחד. נערת ליווי כמו דנה? אם הייתי יודע שזה מה שמחכה מאחורי שיחת טלפון אחת, הייתי מתקשר כבר מזמן. וזה, חברים, סיפור סקס אמיתי. לא תמונה מזויפת.
היא התלבשה לאט. סידרה שיער מול המראה. אני שכבתי והסתכלתי.
“אז התמונה,” אמרתי. “זאת באמת את.”
“ברור שזאת אני.” היא הרימה גבה. “רק מצולמת רע.”
היא נישקה אותי על הלחי ויצאה. הדלת נסגרה. נשארתי עם ריח של קטורת, צעיף שהיא שכחה, וחיוך שלא ירד לי עד הבוקר.
הוסיפו חוות דעת