חמישי בתשע בכרמל

תכירו: איתי. בן עשרים וחמש. מתכנת. רווק. שקט. מהבחורים שאף אחד לא שם לב אליהם במסיבה. כולם בטוחים שאין לי ניסיון. עד לפני חודש, זה היה נכון. היום זה כבר לא. אני כותב את זה בעילום שם, כאן ביומן. כי אולי מישהו כמוני יקרא ויבין שזה אפשרי.

יש לי פנטזיות. הרבה. סרטים בלילה, תסריטים בראש, דברים שלא אמרתי לאף אחד. רק לא עשיתי איתם כלום. ואז שגיא, חבר מהעבודה, זרק משפט אחד בהפסקת קפה.

״אני מכיר מישהי. מהממת. יודעת מה היא עושה. רוצה שאסדר?״

״רק בדירה דיסקרטית,״ אמרתי. ״ושלא תדע שזו פעם ראשונה.״

״סגור.״

״רגע,״ אמרתי. ״איך היא?״

״תסמוך עליי. רגועה. נחמדה. יודעת לגרום לך להרגיש בבית.״

״ואם אתבלבל?״

״אז תתבלבל. היא תסדר את זה.״

שלושה ימים אחר כך כבר הייתה לי תמונה ושיחה. קול נמוך. חם. ״אני לנה,״ היא אמרה. לא שאלתי אם זה השם האמיתי. לא היה אכפת לי. ״חמישי בתשע, דירה דיסקרטית בחיפה, ליד הכרמל. תגיע מוקדם.״ הגעתי מוקדם. כמובן.

שלושה ימים של המתנה. לא ישנתי. לא אכלתי כמו שצריך. בעבודה תיקנתי באג אחד ויצרתי שניים חדשים. בלילה שכבתי מול התקרה והרצתי סימולציות. מה אגיד. מה היא תגיד. מה אם אקפא. בבוקר של יום חמישי התגלחתי פעמיים. החלפתי חולצה שלוש פעמים. בסוף הלכתי על שחורה. פשוטה. בטוחה.

בדרך, באוטו, הטלפון רטט. שגיא.

״נו?״

״בדרך.״

״תנשום. ותיהנה.״

הנחתי את הטלפון. נשמתי.

הדירה? מושלמת. ג׳קוזי מוכן. מיטה ענקית. תאורה רכה. נוף של המפרץ מהחלון. ישבתי על הספה ותיפפתי על הברך. דפיקה. פתחתי. היא הייתה גבוהה ממני. עקבים מבריקים. גרבי רשת. חצאית שחורה. ציפורניים שחורות. שפתון כהה. בהתחלה זה נראה לי מוזר. אחרי חצי שנייה זה נראה לי הדבר הכי סקסי שראיתי.

היא מדדה אותי במבט אחד. מלמטה למעלה. לאט. ״אתה איתי?״ היא חייכה.

״כן. סליחה. כן.״

״אל תתנצל. זו המחמאה הכי טובה שקיבלתי השבוע.״

״לשתות משהו?״ שאלתי.

״אחר כך.״ היא סגרה את הדלת מאחוריה. ״יש לי הצעה. הערב אני מחליטה. אתה מבצע. משחקים?״

שתקתי. משהו בבטן התהפך. ״משחקים.״

״בטוח?״

״בטוח.״

היא דחפה אותי אל המיטה. פתחה כפתור אחרי כפתור. חגורה. מכנסיים. הידיים שלה ידעו בדיוק מה לעשות. ואז השפתיים. נשמתי עמוק. היא הרימה את העיניים.

״לא רע בכלל,״ אמרה וחייכה. ״אבל אל תמהר. זו רק ההתחלה.״

הייתי על הקצה. נלחמתי בזה. לא עכשיו. לא ככה. היא שמה לב. הוציאה מהתיק סרט משי שחור.

״ידיים קדימה. אם זה לא נוח, תגיד.״

״זה נוח.״

היא קשרה. בדקה. עלתה עליי. ואז זה קרה. חום. רכות. משהו שאף סרט לא מתקרב אליו. היא נעה לאט, ואז מהר יותר.

הידיים שלי קשורות. לא יכולתי לגעת. רק להרגיש. וזה הפך את הכול לחזק פי עשרה. כל תנועה שלה. כל נשימה. השיער שלה נפל לי על הפנים. ריח של בושם ושל עור חם.

״חזק יותר,״ היא לחשה.

נתתי לה הכול. עוד ועוד. עד שהגל שטף אותי, ארוך, בלי סוף, והשאיר אותי בלי אוויר. היא צחקה בשקט, השעינה את המצח על הכתף שלי, ונשארה ככה עוד רגע.

״הכול טוב?״ היא שאלה.

״יותר מטוב.״

״אתה יודע,״ היא אמרה והתיישבה, ״לא היית נראה כמו מישהו שעושה את זה פעם ראשונה.״

הסמקתי. ״איך ידעת?״

״אני יודעת הרבה דברים.״ היא קרצה. ״ואל תדאג. זה נשאר בינינו.״

היא התלבשה תוך חמש דקות. נשיקה קטנה על הלחי. ״היה כיף, איתי.״ הדלת נסגרה. נשארתי לבד. כוס יין. חלון פתוח. שקט. וחיוך שלא ירד לי מהפנים כל הדרך הביתה. זה לא עוד אחד מסיפורי הסקס שקראתי ברשת. זה שלי.

ירדתי במדרגות לאט. הלילה של חיפה היה קריר. האורות של המפרץ נצצו למטה. עמדתי רגע ליד האוטו ונשמתי עמוק. הרגשתי אחר. לא גבוה יותר. לא יפה יותר. פשוט שלם.

בדרך הביתה שלחתי לשגיא הודעה אחת. ״תודה, אחי.״ הוא החזיר אגודל. זה כל מה שהיה צריך להגיד.