יולי, מעסה: הלקוח החדש ושאלת המחיר

ערב טוב. אני יולי. מעסה. התמחות: עיסוי אירוטי. חדר קטן, אור עמום, שמן חם. יש לי ידיים חזקות ושקט פנימי. זה מה שאנשים צריכים. זה העולם שלי.

הלקוחות שלי מגיעים מכל מקום. עורכי דין. נהגי מוניות. מתכנתים. כולם עם אותו גב. כולם עם אותו מבט כשהם נכנסים: קצת לחוצים, קצת סקרנים. אני מכירה את המבט הזה. אני יודעת מה הוא שואל.

לקוח חדש. תומר. שלושים ושמונה, גבוה, גב תפוס. "איפה כואב?" שאלתי. "בכל מקום," הוא ענה. "אז נתחיל מלמטה." התחלתי בכפות הרגליים. עליתי לשוקיים. לברכיים. לאט. כל שריר, אחד אחד. הוא נרגע. הנשימה שלו העמיקה.

הגעתי לירכיים. השמן חם. העור שלו חם יותר. שם הפסקתי להתאפק. הידיים זזו למעלה. למפשעה. הוא נאנח. מתחת למגבת, תגובה מיידית. "אוהב את זה?" שאלתי. "ממממ," הוא ענה. המשכתי. בכל פעם שהתרחקתי, חזרתי לעבור שם. כמעט נוגעת. לא לגמרי. הוא התחיל לנשום מהר.

"את עושה את זה לכולם?" הוא שאל. "רק למי שמגיע לו," אמרתי. "ומגיע לי?" "עוד לא החלטתי." הוא צחק. הצחוק נתקע לו בגרון כשהיד שלי חזרה למעלה. שוב.

"תתהפך," אמרתי. הוא התהפך. ראיתי הכול. "גדול," אמרתי. "מעל הממוצע," הוא אמר. בלי בושה. בלי היסוס. כאילו שאלתי מה השעה. שמתי לו מגבת חמה על העיניים. עיסיתי כתפיים. צוואר. חזה. והסתכלתי. ואז הרגשתי את זה. החום. אצלי. חזק.

החלטה. הורדתי מכנסיים. הורדתי חולצה. נשארתי בחזייה וחוטיני. עליתי על המיטה. התמקמתי מעל הראש שלו. רכנתי על החזה שלו. עיסיתי לו את הירכיים. התקרבתי לפנים שלו. מספיק קרוב כדי שירגיש. מספיק רחוק כדי שירצה.

הריח שלי. החום שלי. הוא הרגיש הכול. הנשימה שלו נשברה. הידיים שלו נצמדו לסדין. "יולי," הוא לחש. בפעם הראשונה הוא אמר את השם שלי. זה עשה לי משהו.

הוא הבין. המגבת ירדה. הידיים שלו עליי. ירכיים. ישבן. בין הרגליים. "תשבי עליי," הוא אמר. "אני רוצה לטעום." הוא משך את החוטיני הצידה. קמתי. הורדתי אותו לגמרי. בלי מכשולים. התיישבתי.

הוא היה רעב. מדויק. סבלני. לא נגעתי בו בכלל. רק הרגשתי. נאחזתי בקצה המיטה. ואז גמרתי. חזק. רועדת כולי. ירדתי ממנו, ניגבתי לו את הפנים. "טוב?" שאלתי. "עוד לא סיימנו," הוא ענה.

שכבתי רגע לידו על קצה המיטה. השמן נדבק לי לעור. הלב דפק. הוא הסתכל עליי, מחייך. "אף פעם לא היה לי עיסוי כזה," הוא אמר. "אף פעם לא היה לך עיסוי אצלי," עניתי.

הוא התיישב. "כמה עולה הכול?" ישר לעניין. חשבתי שנייה. החלטתי להעלות. "שלושת אלפים וחמש מאות," אמרתי. חיכיתי למיקוח. לא היה. "כל החבילה," הוא אמר. "ואם צריך, אני מכפיל." חייכתי. כיביתי את המוזיקה. הדלקתי אחרת. נעלתי את הדלת. כיביתי את הטלפון. הערב רק התחיל.