יומן ישן, לילה אחד: איך הכרתי את שירה

היומן היה מתחת לכרית. כריכה אדומה, פינה אחת מקופלת. לא הייתי אמור לגעת בו. נגעתי.

שירה, אשתי, עבדה פעם כנערת ליווי. אני יודע, ככה נפגשנו. אבל לפתוח את היומן בדיוק בעמוד של הלילה ההוא? זה כבר גורל.

קראתי, ונזכרתי. עברתי לעיר לבד. דירה ריקה, טלפון שקט, ערבים ארוכים. "יש משרד אחד מסודר," אמר לי קולגה. "בלי הפתעות." התקשרתי. ביקשתי מישהי חכמה, לא רק יפה. "יש מסיבה הערב," אמרה המזכירה. "היא תהיה שם."

היא הייתה שם. שיער קצר, עיניים ירוקות, חיוך שאי אפשר לפספס. היא הגיעה עם חברות, ובכל זאת בלטה מכולן. התמונה באתר הייתה מדויקת. נדיר.

"אתה רון?" היא שאלה. "תלוי מי שואלת," עניתי. היא צחקה. התחלנו טוב.

דיברנו שעה. על העיר, על העבודה, על סרטים גרועים שאנחנו אוהבים בסתר. היא הייתה חדה ומצחיקה, וידעה מתי לשאול ומתי לשתוק. "אתה לא נראה כמו מי שמזמין בחורות," היא אמרה. "אני לא," אמרתי. "אני נראה כמו מי שבודד." היא לא צחקה. היא רק הניחה יד על היד שלי. ככה, בפשטות. משהו בבטן התהפך.

המסיבה השתנתה תוך שעה. אורות כבויים, מוזיקה נמוכה. אנשים בלי בגדים, בלי מעצורים, מחליפים בני זוג. זה הצית אותי. אבל רציתי אותה לבד, רק אני והיא. לפחות הלילה.

"יש חדר למעלה?" שאלתי. "תמיד יש חדר למעלה," היא אמרה. לקחנו בקבוק יין ועלינו. נרות דלקו שם. שקט. סוף סוף שקט.

"שירה," היא הציגה את עצמה כשהושטתי יד. "ואתה רון, כבר אמרת." "רציתי לשמוע אותך אומרת את זה." שם משפחה? עיר? מקצוע? לא עניין אף אחד. הסתכלתי לה על השפתיים. היא ראתה. נישקתי אותה.

היא לא חיכתה. השמלה נפלה. היא עמדה מולי, בטוחה בעצמה, יפה בצורה שקשה להסביר. "אתה רק תסתכל?" היא שאלה. "לא," אמרתי. ולא רק הסתכלתי.

על המיטה עברתי עליה לאט. הצוואר, החזה, הבטן. ומשם למטה, עד שהנשימה שלה נשברה והאצבעות שלה ננעצו לי בכתפיים. "עכשיו," היא לחשה. "בוא."

היא כרכה את הרגליים סביבי. התחלנו לאט, אחר כך חזק, אחר כך שוב לאט. הרמתי אותה בעמידה, היא נצמדה אליי. אחר כך היא הסתובבה, נשענה על המיטה והפנתה אליי את הפנים בשביל עוד נשיקה. הזיעה, הנרות, הדופק. הכול בבת אחת.

"את תהיי אשתי," אמרתי. "תוכיח," היא ענתה. גמרנו יחד, חזק, בלי אוויר. נשארנו שוכבים, מתנשקים, צוחקים בלי סיבה.

אחר כך שכבנו בשקט. הנרות כמעט נגמרו. "מה עכשיו?" היא שאלה. "עכשיו ארוחת בוקר," אמרתי. "ואחריה עוד אחת. ועוד אחת." היא הסתובבה אליי, חייכה ונרדמה על הכתף שלי. בבוקר היא עוד הייתה שם. גם בבוקר שאחריו.

סגרתי את היומן. בשורה האחרונה היא כתבה: "הוא הוכיח." החזרתי אותו מתחת לכרית. יש סיפורי סקס אמיתיים שלא צריך לשפץ. זה אחד מהם.