יומן: ליאן, דלת סגורה ופעם ראשונה

טרנסיות זה החיים. מי שאומר אחרת לא יודע על מה הוא מדבר. אני זוכר את הפעם הראשונה שלי. כל רגע. יש בהן כוח. יש בהן ביטחון. ויש בהן רכות ונשיות שאין בשום מקום אחר.

חבר המליץ. "תלך. אל תחשוב." לא חשבתי. הלכתי. ליאן חיכתה לי בחדר השינה. אור חלש. מוזיקה שקטה. היא שכבה על המיטה והסתכלה עליי.

לפני זה, במדרגות, הייתי לחוץ. ממש. ידיים מזיעות. מחשבות. מה אם אני לא אדע מה לעשות? מה אם זה יהיה מוזר? עמדתי מול הדלת דקה שלמה. כמעט הסתובבתי. ואז היא פתחה. שמלה שחורה צמודה. שיער ארוך, כהה. עקבים. חיוך. "נכנס או נשאר בחוץ?" "נכנס." "יופי." היא סגרה את הדלת מאחוריי. הלחץ נעלם. נשארה רק סקרנות. והרבה רצון. היא לקחה לי את היד והובילה אותי פנימה. לא אמרה כלום. לא הייתה צריכה.

"בוא," היא אמרה. רק מילה אחת. הלכתי אליה. היד שלה ירדה ישר למטה. בלי היסוס. בלי חשבון. היא שיחקה בי ואני נשמתי חזק. אהבתי את זה. אהבתי שהיא יודעת מה היא רוצה.

לא היינו צריכים לדבר. הכול קרה לבד. נשיקה ארוכה. הלשונות שלנו. הטעם שלה. הפנים שלה יפות. רכות. אני לא שוכח את הפנים האלה. פעם ראשונה שלי. ועדיין, לא היה שום דבר מוזר. שום מבוכה. שום ספק. רק עונג. עונג נקי.

היא משכה אותי אליה. חיבוק חזק. הלשון שלה באוזן שלי. נשיקות על הצוואר. ריחות. טעמים. הכול מתמזג. מושלמת. אולי לא בכל פרט כמו שהכרתי. לא משנה. ממש לא משנה.

"תסובב אותי," היא לחשה. סובבתי. נכנסתי אליה. לאט. ואז חזק. תפסתי לה בשיער. משכתי לאחור. "עוד," היא אמרה. נתתי עוד. הצוואר שלה חשוף. נישקתי. היא נאנחה. עמוק. עוד. ועוד.

"אל תעצור," היא אמרה. לא עצרתי. הקצב עלה. הנשימות שלה התקצרו. שלי גם. ואז זה הגיע. גמרתי חזק. כל הגוף רעד. נשכבתי עליה. היא לא זזה. רק נתנה לי להישאר. להיות בתוכה. לנשום. הלב שלי דפק כמו משוגע. היא ליטפה לי את הגב. לאט. בלי מילים. רק הנשימות שלנו בחדר החשוך.

"סיגריה?" שאלתי. היא חייכה. הושיטה יד לשידה. הדליקה. שאפה פעם אחת. העבירה לי. שכבנו צמודים. עישנו בשקט. העשן עלה לתקרה. הרגע של אחרי. רגע שלא שוכחים. באמת.

התלבשנו מהר. כל אחד לדרכו. "נתראה?" "בטח." "מתי?" "תכתוב לי." היא נישקה אותי בפתח. נשיקה קצרה. מתוקה. שנינו ידענו.

בלובי של הבניין עצרתי. הוצאתי את הטלפון. כתבתי לה: "תודה." שלוש נקודות. ואז: "זה רק ההתחלה." חייכתי כמו אידיוט. השומר הסתכל עליי מוזר. לא היה אכפת לי בכלל.

הלכתי הביתה. הכול הלך איתי. המגע. הטעם. הריח. אני רוצה אותה שוב. השאלה רק מתי. זה יקרה. עניין של זמן.