יציאה של לילה אחד: ולריה

שלושה שבועות מילואים בדרום. חול בכל מקום. שינה של ארבע שעות. אין חברה. אין דייטים. אין כלום. רק משמרות ועייפות. ביום שישי קיבלתי יציאה. הלכתי לבר קטן בבאר שבע. שם ראיתי אותה.

ולריה. קוקסינלית. שיער בלונדיני ארוך. עיניים כהות. חיוך שקט.

– אתה נראה גמור, היא אמרה.

– שלושה שבועות בשטח.

– אז בוא. אני גרה קרוב. אם בא לך.

בא לי. מאוד.

הדירה שלה הייתה קטנה וחמה. אור צהוב. מוזיקה נמוכה. היא הייתה רכה. נעימה. רגועה. ידעתי תוך שנייה שאני בידיים טובות.

היא התחילה בכתפיים. אחר כך הצוואר. אחר כך הגב. אצבעות איטיות. מדויקות. כאילו היא בונה אותי מחדש. כל נגיעה שחררה עוד קשר בגוף.

– נעים? היא שאלה.

– את לא מבינה כמה.

היא ביקשה שאשכב על הרצפה. על שטיח עבה. היא עלתה מעליי. רגל מכל צד. זה התחיל כמו עיסוי. זה לא נשאר עיסוי. לאט היא הורידה לי את הבגדים. הידיים שלה ירדו לאורך הגב. לישבן. חזרה למעלה. שוב למטה. כל פעם קצת יותר נועזות.

הרגשתי אותה מאחוריי. צמודה. חמה. נרגשת לא פחות ממני. היא התחככה בי לאט. הגוף שלי הגיב מיד. חזק. לא זכרתי מתי הרגשתי ככה בפעם האחרונה.

היא עצרה לרגע. התכופפה אליי.

– אם משהו לא נעים, אתה אומר. מיד. בסדר?

– בסדר. ואותו דבר אצלך.

– סגור.

היא הניחה נשיקה קטנה על הכתף שלי. משהו בי נרגע לגמרי. הידיעה שאפשר לעצור בכל שנייה היא בדיוק מה שאפשר לי להמשיך. לא הייתי צריך להוכיח כלום. לא הייתי צריך להחזיק את עצמי. רק להיות שם.

– להמשיך? היא לחשה.

– כן.

האצבעות שלה העמיקו. עדינות. בטוחות. סבלניות. אני כבר לא חשבתי. רק הרגשתי. שכבתי בלי לזוז ונתתי לה להוביל. לוותר על שליטה. בפעם הראשונה מזה שבועות. זה היה משחרר בצורה שלא ציפיתי.

היא נישקה את תנוך האוזן שלי. הפכה אותי על הגב. היד שלה. השפתיים שלה. הקצב עלה. ועלה. ואז זה בא. שיא אחד ארוך שהרעיד אותי מכף רגל ועד ראש. היא הסתכלה עליי וחייכה. נהנתה מכל שנייה.

אחר כך שכבתי על הרצפה. סיגריה. חלון פתוח. אוויר קריר של מדבר בלילה. ולריה ישבה לידי עם כוס מים.

– חוזר מחר? היא שאלה.

– בשש בבוקר.

– אז תישן קצת.

לא ישנתי. רק שכבתי שם. ניסיתי לשמור את התחושה עוד דקה. ועוד אחת. היא הייתה שווה כל רגע של המילואים.

בבוקר היא הכינה קפה שחור. חזק. בלי סוכר. היא ליוותה אותי עד הדלת.

– תשמור על עצמך שם, היא אמרה.

– אחזור לחופשה הבאה.

– נראה, היא חייכה. אולי.

ירדתי במדרגות. השמש כבר עלתה. האוטובוס לבסיס היה מלא חיילים ישנים. אני הייתי היחיד שחייך כל הדרך. חבר מהפלוגה שאל מה קרה. אמרתי שישנתי טוב. הוא לא האמין. בצדק. יש סיפורי סקס שמספרים לחברים. את זה שמרתי לעצמי.