סלבדור. חדר 812. היא הובילה

תמיד רציתי לדעת איך זה. נערת ליווי. לילה אחד. בלי שמות, בלי מחר. אבל לא בארץ. בארץ יש את נוגה, יש חברים, יש עיניים בכל פינה. אז החזקתי את זה בפנים. שנים. זה לא עזב.

ואז הגיעה הנסיעה לסלבדור. ישיבות עם ספק, שלושה ימים. החברה הזמינה לי חדר 812. שטיח עבה, אח, נוף לים. נכנסתי, זרקתי את התיק ופתחתי את הלפטופ. ידעתי בדיוק מה אני מחפש. רק לא ידעתי אם יהיה לי אומץ ללחוץ על שלח.

לקח לי עשר דקות. מולטית. שיער ארוך ומבריק. גוף מלא. מבט שאמר בדיוק מה הוא מציע. כתבתי לה. היא ענתה: "בעוד שעה. תזמין יין."

הזמנתי. ירדתי לאכול משהו מהר. בקושי טעמתי. חזרתי לחדר. התקלחתי שוב. הסתכלתי על השעון כל דקה. ואז דפיקה בדלת.

פתחתי. שמלה קצרה בצבע אדום. עקבים. חיוך שאומר שהיא כבר יודעת איך הערב ייגמר.

"אני קרלה," היא אמרה. לא שאלה אם להיכנס. פשוט נכנסה. הסתכלה סביב. על האח, על החלון, עליי. "יפה פה," אמרה. "גם אתה בסדר." צחקתי. הקרח נשבר.

מזגתי לשנינו. היא לקחה את הכוס, שמה שיר ברזילאי איטי מהטלפון ומשכה אותי לרקוד. החדר היה חשוך. רק האש. "תן לי," היא אמרה כשניסיתי להוביל. נתתי. היא זזה, אני הלכתי אחריה. היא התקרבה, אני נשמתי מהר יותר. הגוף שלה נצמד אליי וחזר אחורה. שוב. ושוב. היא שיחקה בי ואני נתתי לה.

השיר עוד לא נגמר ואנחנו כבר על השטיח. האח מאירה לה את העור. היא מתחילה מהצוואר. יורדת לאט. לא מדלגת על שום דבר. השפתיים שלה חמות. הידיים שלה בטוחות. היא יודעת בדיוק איפה לגעת.

"רגע," אמרתי. היא צחקה. "לא." המשיכה. עצרתי אותה עוד פעם, ועוד פעם. היא נהנתה מזה יותר ממני. כל פעם שעצרתי, היא חיכתה שנייה, הסתכלה עליי מלמטה, והתחילה מחדש. הייתי בטוח שאני לא אחזיק מעמד.

כשהרגשתי שאני על הקצה, הרמתי אותה למיטה. "עכשיו אני." היא הרימה גבה, חייכה, ונשכבה. עצמה עיניים. סוף סוף נתנה לי להוביל. הלכתי לאט. הקשבתי לה. הנשימה שלה השתנתה. היד שלה נאחזה בסדין. הגב שלה התקמר. היא אמרה משהו בפורטוגזית. לא הבנתי מילה. הבנתי הכול.

"אל תפסיק," היא לחשה. לא הפסקתי.

זה לא הרגיש כמו עסקה. זה הרגיש כמו משהו שלא הרגשתי שנים. כשבאתי אליה, זה היה מהיר ועמוק. היא משכה אותי חזק יותר. והגענו כמעט יחד, בצעקה אחת.

אחר כך שכבנו בשקט. מיוזעים. מחייכים. היא הדליקה סיגריה והעבירה לי. "מה שקורה בסלבדור," היא אמרה. סיימתי בשבילה: "נשאר בסלבדור."

היא נשארה עוד חצי שעה. דיברנו על כלום. על הים, על האוכל, על העיר. אחר כך התלבשה, נישקה אותי על הלחי ויצאה. הדלת נסגרה בשקט. ישבתי מול החלון עד הבוקר, עם כוס היין שנשארה. לא הצטערתי לרגע.