שמונה שעות חופשה בנמל חיפה

נמל חיפה. אחת עשרה בלילה. שני מלחים, חופשה של שמונה שעות, ואפס תוכניות. ניקו וסבסטיאן הסתובבו ברחוב העצמאות עשרים דקות לפני שהודו בזה: העיר הזאת הולכת לישון מוקדם. "יש פה משהו פתוח?" שאל ניקו. סבסטיאן הצביע על שלט ניאון כחול. "רק זה."

בפנים היה חושך נעים, מוזיקה עמוקה ובר ארוך. ובקצה הבר ישבה מאיה. שמלה שחורה, שיער אסוף, חיוך שעצר אותם באמצע הצעד. היא הייתה בת שלושים, ידעה בדיוק כמה היא שווה, ולא טרחה להעמיד פנים. "מלחים?" שאלה. "איך ידעת?" "אתם הולכים כאילו הרצפה זזה." הם צחקו. היא דיברה איתם עשר דקות, ואז הניחה את הכוס. "אוקיי, בואו נדבר תכלס. אני מלווה. ביחד או לבד?"

שתיקה. ואז סבסטיאן: "ביחד." ניקו הנהן. "יופי," אמרה. "אתם רוצים לחפש מלון?" "חשבנו על זה." "אל תחשבו. יש לי דירה דיסקרטית בחיפה. עשר דקות. מיטה גדולה, אף שכן לא שומע כלום." היא קמה. הם קמו אחריה. בחוץ, הרוח מהים הייתה קרירה. "איך קוראים לך בכלל?" שאל ניקו בדרך. "מאיה." "ואתה תמיד ככה, ישר לעניין?" "רק עם מלחים. אין לכם זמן, נכון?" הוא צחק. היא צדקה.

הדירה הייתה בבניין אבן ישן על המדרון. תקרה גבוהה, אור עמום, ריח של וניל. "אני ישנה פה לפעמים," אמרה וזרקה את המפתחות על השולחן. "תרגישו בבית. אבל לא יותר מדי." מוזיקה. היא התחילה לרקוד. קודם עם ניקו, הגב שלה צמוד לחזה שלו. אחר כך עם סבסטיאן, פנים מול פנים. אחר כך עם שניהם. הידיים שלהם על הגוף שלה. שלה עליהם.

"חוקים," אמרה פתאום ועצרה. "קונדום תמיד. אני אומרת עצור, עוצרים. מובן?" "מובן." "אז בואו." היא ירדה על ברכיה ביניהם. לקחה את הזמן. לא ויתרה על אף אחד. הם גנחו, היא חייכה. היא שלטה בכל שנייה, והם נתנו לה.

על המיטה זה הפך לסערה. ניקו מאחוריה, ידיים על הירכיים שלה, קצב שמשתנה כל כמה דקות, רך ואז חזק. סבסטיאן מולה, והיא לא מפסיקה לפנק אותו. "עכשיו תחליפו," פקדה. הם החליפו. היא עלתה על סבסטיאן, ניקו הצטרף מאחור, והיא באמצע, מחובקת משני הצדדים, מכוונת, אומרת "עוד" ו"לאט" ו"כן, ככה". זיעה. ריח של ים שעוד דבק בעור שלהם. גניחות שהלכו והתחזקו. הם גמרו כמעט באותו רגע. צעקו. צחקו.

אחר כך שכבו שלושתם על הסדינים, נושמים. "האונייה יוצאת בשש," אמר ניקו לתקרה. "אתה אומר לי את זה רק עכשיו?" צחקה מאיה. "נחזור," אמר סבסטיאן. "בטוח." היא חייכה. "כולם אומרים." היא קמה, לבשה חולצה שלו ופתחה את החלון אל המפרץ. ובכל זאת, היא ידעה שהלילה הזה יישאר אצלם. עוד אחד מאותם סיפורי סקס שמספרים בחדר האוכל של האונייה, באמצע האוקיינוס, כשאין שום דבר אחר לעשות.