תבדוק אותי, דוקטור
לכולם יש פנטזיה. רובם שותקים. ליאן לא.
עולה חדשה מבולגריה. הגיעה לארץ עם תוכנית. בבולגריה הייתה מהמלוות הכי מבוקשות. ידעה להדליק גבר. גם בכיוון הקינקי. ומה היא הכי אוהבת? משחקי תפקידים. תמיד.
ערב רגיל. דירה דיסקרטית. אותה דירה שבה היא נפגשת עם רוב הלקוחות. מחכה לה איש עסקים. עשיר מאוד. כזה שלוקח את הטוב ביותר.
יש להם תסריט קבוע. סיכמו אותו מראש. גבולות. מילת עצירה. הוא הרופא. היא החולה. נשמע מצחיק? לא בשבילה. זה מדליק אותה מהשנייה שהיא נכנסת.
היא מגיעה רבע שעה לפני. מתקלחת. מסדרת את השיער. לובשת חולצה מכופתרת וחצאית פשוטה. בגדים של מטופלת. הכול חלק מהמשחק. היא שוכבת על המיטה ומחכה. שומעת את המפתח בדלת. צעדים במסדרון. הלב שלה מאיץ. עוד שנייה הוא כאן.
היא נשכבת. הוא נכנס. חלוק לבן. סטטוסקופ. כפפות דקות.
"החלפת דירה?" הוא שואל.
"זו אותה דירה. פשוט לא היית פה הרבה זמן."
"באמת?"
"באמת. אז מה, דוקטור? תבדוק אותי?"
היא מצחקקת. החלוק עושה לה את זה. מדים עובדים. לא רק בסרטים.
הוא פותח לה את החולצה. כפתור. עוד כפתור. בודק. לאט. כל סנטימטר. הוא יודע איפה לגעת. מתי לעצור. ואיפה הוא רוצה שהיא תיגע בו.
התחתונים יורדים. הוא בודק אותה. בעדינות. כמו מומחה. היא "מתנגדת". זה בתסריט. אבל הגוף שלה אומר כן. כל הזמן.
"איך התוצאות?" היא שואלת.
"צריך עוד בדיקות," הוא עונה. רציני לגמרי.
"כמה?"
"הרבה."
היא צוחקת. הוא לא. הוא נשאר בתפקיד. זה מה שהיא אוהבת בו.
ואז המשחק מתפרק. היא יורדת על הברכיים מולו. הוא שוכח שהוא רופא.
"אני רוצה אותך על הקיר," הוא לוחש.
"אז קדימה, דוקטור. כאן ועכשיו."
הוא משכיב אותה. פותח לה את הרגליים. לשון. אצבעות. היא רועדת. הוא קם. מרים אותה. מצמיד לקיר. לוקח אותה בעמידה. חזק.
היא נצמדת אליו. ידיים על הכתפיים. ציפורניים בגב. הנשימות של שניהם מתערבבות. החלוק הלבן כבר על הרצפה. הסטטוסקופ נפל איפשהו ליד הדלת. אף אחד לא מחפש אותו.
חדר שינה. היא על ארבע. הוא מאחוריה. מהר. עמוק.
"את גומרת אותי," הוא נאנח.
"אז תגמור."
הוא גומר בתוכה. נופל על הגב שלה. מנשק את הזיעה על הכתף. את תנוך האוזן. היא עוד רועדת מתחתיו.
שקט. רק נשימות. המזגן מזמזם. היא מחייכת לתוך הכרית. ערב טוב בעבודה. מהטובים.
הוא מתהפך. מדליק מקטרת. מסתכל עליה הולכת למקלחת. היא חוזרת. מתחילה להתלבש.
"לאן את הולכת?" הוא שואל. מניח את המקטרת.
"הביתה."
"לא. אני רוצה אותך שוב."
ליאן מחייכת. משפשפת אגודל באצבעות. הסימן של הכסף.
הוא צוחק. "בסדר."
היא מורידה את החולצה שרק עכשיו לבשה. חוזרת למיטה. הוא מושך אותה אליו.
והחלוק הלבן חוזר לרצפה. הסיבוב השני מתחיל. עד מאוחר בלילה.
הוסיפו חוות דעת