דירה, סוד ולילה אחד

הייתה לי פנטזיה אחת. ותיקה. דירה שקטה, אישה שאני לא מכיר, וסוד ששנינו שומרים. חשבתי עליה המון. לא עשיתי איתה כלום. שנים.

ואז רועי התקשר. "יש מישהי שאתה חייב להכיר," הוא אמר. "קוראים לה עדי. היא רוצה משהו דיסקרטי." שאלתי אם היא נשואה. "לא," הוא צחק. "היא פשוט אוהבת סודות." זה הספיק לי.

הדירה הייתה קטנה. אור עמום. ספה אחת, שולחן אחד, שני אנשים שלא יודעים מה להגיד. "אז… היי," אמרתי. "היי," היא ענתה. שתיקה. ואז שנינו צחקנו. המבוכה נשברה. לאט. בזהירות.

היא מזגה לשנינו יין. ישבנו על הספה, רחוק מדי בהתחלה. "אתה תמיד כזה שקט?" היא שאלה. "רק כשאני לחוץ." "ואתה לחוץ?" "מאוד." היא חייכה וזזה קצת קרוב יותר. "גם אני." זה עזר. המון.

התחלנו לדבר. היא סיפרה על העבודה, על טיול לבד בדרום אמריקה, על אקס שלא ידע מה הוא רוצה. סיפרתי לה על עצמי. גילינו המון דברים משותפים. כל גילוי כזה העלה את המתח. הזמן נעלם. שעות.

"למה דווקא סוד?" שאלתי בשלב מסוים. היא חשבה רגע. "כי ככה זה רק שלנו. אף אחד לא מנחש, אף אחד לא שואל. אני אוהבת את זה." "גם אני," אמרתי. וזה היה נכון. בפעם הראשונה הפנטזיה הישנה שלי הרגישה אמיתית. היה לה פרצוף. היה לה קול. היה לה צחוק מתגלגל.

ואז היא שתקה. הסתכלה עליי. התקרבה. הנשיקה הייתה ספונטנית, חמה, מדויקת. היד שלי עלתה על הגוף שלה. היד שלה על הירך שלי. "את בטוחה?" שאלתי. "תפסיק לשאול," היא לחשה, וחייכה. "כן."

עברנו לחדר. הבגדים נשארו על הרצפה. היא לקחה יוזמה ראשונה, התכופפה ופינקה אותי לאט, בהנאה גלויה. נשמתי עמוק. הרגשתי שאני מאבד שליטה. עצרתי אותה. "עכשיו את," אמרתי, והשכבתי אותה על המיטה.

ירדתי אליה. לאט. טעמתי. הקשבתי לנשימות שלה, שהלכו ונעשו מהירות. הידיים שלה בשיער שלי. "בוא," היא אמרה. לא הייתי צריך יותר מזה.

עליתי אליה. היא משכה אותי קרוב, שפתיים על שפתיים. העיניים שלה פתוחות. "לאט," היא לחשה. "אני רוצה להרגיש הכול." עשיתי כמו שביקשה. כל תנועה מכוונת. כל נשימה משותפת. הסוד שלנו מילא את החדר. בחוץ נסעה מכונית. מישהו צחק ברחוב. לא שמענו כלום. היו רק היא, אני, והחום שעלה בינינו לאט, כמו גל שמתקרב לחוף. לא מיהרנו. היה לנו את כל הלילה.

חדרתי אליה. כמה תנועות עמוקות, חזקות. היא נצמדה אליי. שנינו גמרנו כמעט יחד, חזק, עד הסוף. זה היה שיא. אמיתי.

שכבנו בשקט. היא הניחה את הראש על החזה שלי. "נו," היא אמרה, "הפנטזיה שלך התגשמה?" לא עניתי. לא הייתי צריך. את הלילה הזה, ואת הדירה הדיסקרטית ההיא, אף אחד מאיתנו לא ישכח בקרוב. אולי אף פעם.