דנה ויעל: מה שקורה בדירה בגבעתיים

גבעתיים. בניין רגיל. קומה שלישית. דלת עם שני מנעולים.

זו דירה דיסקרטית בגבעתיים. גרות ועובדות בה שתיים: דנה, עשרים ותשע, ויעל, שלושים ואחת. חברות שבע שנים. שותפות שלוש.

"אצלנו יש כללים," אומרת יעל. "שלושה. וכולם חשובים."

• אף אחת לא נשארת לבד בדירה עם לקוח חדש.
• כל אחת יכולה לסרב. בלי להסביר.
• מה שקורה פה – נשאר פה.

החלומות

דנה לומדת ראיית חשבון. שנה שנייה. בבוקר הרצאות, בערב עבודה, בלילה מבחנים. יעל חוסכת לסטודיו לקעקועים. יש לה כבר תיק עבודות. יש לה כבר שם לסטודיו. חסר עוד קצת כסף.

"אנשים חושבים שזה כל מה שאנחנו," אומרת דנה. "זה לא. זה מה שאנחנו עושות עכשיו."

הגב

פעם אחת לקוח הרים את הקול. יעל יצאה מהחדר השני. עמדה בפתח. "אתה הולך עכשיו." הוא הלך. דנה לא שכחה את זה. כשיעל חלתה בשפעת, דנה ביטלה שבוע שלם והביאה לה מרק. ככה זה עובד. בעולם שמסתכל עליהן עקום, הן מחזיקות זו את זו.

יום רגיל

בוקר: דנה באוניברסיטה. יעל בסטודיו של חבר, מתאמנת על עור סינתטי. צהריים: קניות. כביסה. ויכוח על מי שכחה לקנות חלב. ערב: עבודה. רק בתיאום מראש. רק עם לקוחות שעברו שיחה קודם. לילה: סיכום קצר. מה היה. מי חוזר. מי נחסם.

"זה עסק," אומרת יעל. "מנהלים אותו כמו עסק."

רועי

רועי הגיע בפעם הראשונה ביום שלישי. מהנדס תוכנה. שקט. מנומס. הוא לא מיהר. ישב, שתה מים, שאל אותה מה היא לומדת.

"ראיית חשבון."

"באמת? גם אני שונא דוחות," הוא אמר. היא צחקה.

הם דיברו חצי שעה. אחר כך הוא שאל: "את רוצה?" היא אמרה כן. הוא נגע בה לאט. בזהירות. כאילו יש זמן. היא הובילה. הוא הקשיב לכל תזוזה. לא היה שם שום דבר מכני. כשנגמר, הם שכבו ודיברו עוד. על הורים. על תל אביב. על כמה קשה למצוא דירה.

הוא חזר אחרי שבוע. ואחרי שבועיים. בפעם הרביעית דנה מצאה את עצמה מחכה לצלצול.

הגבול

"את מחבבת אותו," אמרה יעל.

"אני לא."

"דנה."

"טוב. קצת."

"תיזהרי. לא כי זה אסור. כי זה יכול לכאוב."

דנה ידעה. זה החבל הדק. להיות מקצועית. להרשות לעצמך להרגיש. לא לבלבל בין השניים. או כן לבלבל, אבל בעיניים פקוחות. אין לזה ספר הוראות.

בלילה היא שכבה ער. חשבה עליו. על הידיים. על הצחוק. ואז על הכללים. ואז שוב עליו. בסוף נרדמה עם הטלפון ביד.

בבוקר יעל הכינה קפה. לא אמרה כלום. רק הניחה כוס ליד דנה וחייכה.

מה שאנשים לא רואים

מבחוץ רואים סטריאוטיפ. מבפנים יש שתי נשים בגירות. חכמות. עם תוכניות. עם גבולות. עם הומור. הן בוחרות. הן לא מבקשות רחמים. הן מבקשות כבוד. ועם כל סיפור שהן מספרות, עוד דעה קדומה נסדקת.

באותו לילה הגיעה הודעה מרועי: "מחר אני מביא את הדוחות שלי. תעזרי?"

דנה הראתה ליעל. יעל גלגלה עיניים. דנה חייכה וכתבה: "רק אם אתה מביא קפה."