היא אמרה ״רק התחלנו״

אני לא יוצא עם נשים שלא מבינות מה זה סקס. אני רוצה מישהי בשלה. מישהי שיודעת מה היא רוצה. מישהי שלא צריכה הסברים. כרמית לא צריכה הסברים בכלל.

היא מעסה. עובדת מהבית. דירה בשכונה שקטה, חדר אחד שמור רק לטיפולים. ״אתה בא?״ היא שאלה בטלפון. ״מתי?״ ״עכשיו.״ ״אני בא.״ אף אחד לא ידע שאני שם. אף אחד עד היום לא יודע.

הגעתי תוך עשרים דקות. עליתי במדרגות. קומה שלישית. דלת עם שלט קטן מעץ. היא פתחה בחלוק. ״הגעת מהר.״ ״לא רציתי שתתחרטי.״

נכנסתי. ריח של שמן ארז. מוזיקה שקטה. כוס מים קרים על השולחן. ״תתפשט. תשכב על הבטן.״ שכבתי. הידיים שלה התחילו מהצוואר. ירדו לאט לגב. לא מפספסות כלום. ״אתה תפוס כאן,״ היא אמרה ולחצה. ״כבר לא,״ עניתי. היא צחקה.

עשרים דקות על הבטן. השמן התחמם. האצבעות שלה מצאו כל קשר. אחד ליד השכמה. אחד בגב התחתון. אחד שלא ידעתי שקיים, ליד הירך. ״נשום,״ היא אמרה. נשמתי. ״עוד.״ נשמתי עמוק יותר. ״ככה.״ הראש שלי התרוקן. העבודה, הטלפון, החשבונות. הכול נעלם. נשאר רק המגע שלה, והחום, והשקט.

משהו בי שהיה רדום התעורר. הרגשתי את זה בכל הגוף. היא הגיעה לירכיים. עצרה. ״תתהפך.״ התהפכתי. הגוף שלי כבר אמר הכול. היא הסתכלה. חייכה. התחילה לפנק אותי ביד, לאט, בביטחון של מישהי שנהנית מכל שנייה. ״זה החלק של ההרפיה?״ שאלתי. ״לא,״ היא אמרה. ״רק התחלנו.״

היא נישקה אותי. ירדה למטה. פינקה אותי בפה. כל פעם שהייתי קרוב, היא עצרה. ״עוד לא.״ חיכתה. התחילה שוב. ״עוד לא.״ שוב. הגוף שלי בער. ״כרמית.״ ״מה?״ ״די.״ ״עוד קצת.״

לא החזקתי. הרמתי אותה. השכבתי אותה על המיטה. נכנסתי אליה. היא נאנחה. כמה תנועות, והיא כבר רעדה מתחתיי. ״אל תעצור,״ היא לחשה. לא עצרתי. אבל האטתי. התגריתי. עשיתי לה בדיוק מה שהיא עשתה לי. ״אתה רשע,״ היא אמרה. ״למדתי ממך.״ ואז שנינו כבר לא יכולנו. הגענו ביחד.

שכבנו חבוקים. נשימות כבדות. היא הדליקה סיגריה. אני ליטפתי לה את הגב. שקט. ואז הרגשתי שזה מתחיל שוב. ״סיבוב שני?״ היא שאלה. ״ברור.״

כשיצאתי, בפתח, שאלתי: ״נתראה?״ היא שלחה נשיקה. ״ברור.״ זה היה לפני חצי שנה. מאז אני מגיע כל שבועיים. יש סיפורי סקס שקורים פעם אחת. ויש כאלה שהופכים להרגל. זה ההרגל הכי טוב שיש לי. ואין לי שום כוונה להיגמל ממנו.

אתמול היא שלחה הודעה. ״שבוע הבא, שלישי?״ ״כן.״ ״שמונה?״ ״שבע.״ ״למה שבע?״ ״כי לא מתאים לי לחכות.״ היא שלחה סמיילי. אחר כך עוד הודעה: ״תבוא רעב.״ לא שאלתי למה. אני כבר יודע. ואני כבר סופר ימים. ארבעה. שלושה. מחר שניים. זה מה שאישה כמו כרמית עושה לך. היא לא רק מעסה את הגוף. היא מעסה גם את הסבלנות.