הפתעה במרכז: שתיים ואני

גיא שלח לי הודעה בעשר בבוקר.

— פגישה בשתיים. רמת גן. כתובת בהמשך. תגיע מוכן.

הגעתי מוכן. חליפה, מחשב נייד, נאום פתיחה. עליתי לקומה רביעית. דפקתי בדלת.

מי שפתחה לא נראתה כמו משקיעה. נטלי. עקבים אדומים. חזייה שחורה. גרביון עם תחרה. מאחוריה עמדה עוד אחת, רוני, באותו סגנון בדיוק.

— אתה החבר של גיא? שאלה נטלי.

— כנראה.

— הוא אמר שאתה צריך להשתחרר. אם לא בא לך, אין שום בעיה. מבטיחה.

הסתכלתי עליה. הסתכלתי על רוני. נכנסתי.

סלון גדול. וילונות סגורים. אור נמוך. ג'אז ברקע. על השולחן בקבוק בדלי קרח ופתק בכתב יד של גיא.

— מה כתוב? שאלה רוני.

— הפגישה מבוטלת. תיהנה.

— אז תיהנה, היא אמרה.

— אני מנסה להבין אם זה קורה באמת.

— זה קורה, אמרה נטלי. אבל רק אם אתה רוצה.

— אני רוצה.

— יופי. תוריד את הז'קט.

הורדתי. היא תלתה אותו על הכיסא בזהירות, כאילו זה חשוב. משום מה זה הרגיע אותי.

התיישבתי על הספה. נטלי הביאה שמפניה ומזגה כוס אחת.

— לוגמים ביחד.

לגמנו. היד שלי רעדה. חצי מהכוס נשפך לי על המכנסיים.

— לא נורא, היא אמרה, ורכנה לנקות. בלי מגבת.

רוני התיישבה מהצד השני. הן הורידו לי את המכנסיים בלי הרבה שאלות. לא שהתנגדתי.

הן התחילו לפנק אותי. אחת מכל צד. מגע, נשיקות, ידיים. הן לא מיהרו. אני כן התחלתי להרגיש שאני ממהר.

— רגע, אמרתי. תנו לי להוביל קצת.

— תוביל, אמרה רוני, ונעמדה מול הספה, ידיים על המשענת, מבט אחורה.

הלכתי אליה. נטלי נצמדה לגב שלי, נשקה לי בעורף, הידיים שלה עליי. רוני ביקשה עוד. נתתי לה עוד.

ואז נטלי משכה לי ביד.

— גם אני. אל תחשוב שאני רק מחכה בצד.

— לא חשבתי, אמרתי. אף לא לשנייה.

עברתי בין שתיהן. אחת. השנייה. שוב. החדר היה מלא בנשימות כבדות ובצחוקים קצרים.

בסוף נשכבתי על השטיח. נטלי עלתה עליי. רוני רכנה מעליי, החזה שלה מול הפה שלי. ניסיתי להחזיק מעמד. ניסיתי חזק.

— אל תתאפק, לחשה נטלי.

לא התאפקתי. השיא היכה בי כמו גל. שתיהן צחקו.

שכבנו שם כמה דקות. רוני הביאה מים. נטלי סידרה לי את העניבה, שעוד הייתה עליי איכשהו.

— עכשיו אתה יכול ללכת לפגישה, היא אמרה.

— איזו פגישה?

יצאתי לרחוב. השמש עוד הייתה גבוהה. אנשים מיהרו לעבודה. אני הלכתי לאט, בלי שום מקום להגיע אליו. המחשב הנייד היה בתיק. המצגת לא נפתחה. לא היה אכפת לי.

בערב גיא התקשר.

— נו, איך הייתה הפגישה?

— גיא, אמרתי, אני חייב לך.

— אני יודע, הוא אמר. ככה זה עם נערות ליווי במרכז. תמיד חוזרים עם חיוך.