חמישי בעשר במלון

ניר היה צריך מגע. לא סקס בהתחלה. מגע. חיבוק. מילה טובה. משהו שלא קיבל בבית כבר שנים.

הוא ואשתו? שני זרים באותה דירה. אותו מקרר. אותם חשבונות. אותו משפט: ״בשביל הילדים.״ הם נשארו. הוא נשבר מבפנים. כל ערב אותו דבר. ארוחה בשתיקה. טלוויזיה. מיטה. גב אל גב.

פעם הם צחקו יחד. נסעו לים. רקדו במטבח. הוא כבר לא זכר מתי זה נגמר. רק ידע שזה נגמר.

רומן? לא. הוא לא רצה סיפור. לא שקרים. לא אישה שנייה. הוא רצה רגע. בלי מחויבות. כאן ועכשיו. והכי חשוב: דיסקרטיות. מנהל בכיר. חברה גדולה. מאתיים עובדים. אסור לו להסתבך.

עיסוי אירוטי בגבעתיים: החיפוש

לילה אחד הוא נכנס לאתר. גלל. ועצר.

סתיו. עשרים וחמש. סטודנטית. בלונדינית. גבוהה. עיניים חכמות. שפתיים מלאות. היא הציעה עיסויים. אבל משהו בתמונה אמר יותר.

הוא הסתכל על התמונה דקה ארוכה. סגר את הלפטופ. פתח שוב. סגר. בפעם השלישית כבר לא סגר.

בעיה אחת: היא מגבעתיים. גם הוא. הוא היסס. ואז הבין. שירות דיסקרטי אמיתי, קרוב לבית, זה דווקא הכי בטוח. הוא שלח הודעה.

״אפשר במלון?״

״אפשר. חמישי בעשר?״

״חמישי בעשר.״

״ועוד משהו,״ היא כתבה. ״אני מביאה שמנים. אתה מביא את עצמך. בלי לחץ.״

שלושה ימים הוא חשב רק על ההודעה הזו. בישיבות. בפקקים. בלילה, ליד אשתו הישנה.

ביום חמישי הוא יצא מהמשרד מוקדם. ״פגישה עם לקוח,״ אמר למזכירה. נסע למלון. עשה צ׳ק אין. עלה לחדר. התקלח. החליף חולצה. ישב על המיטה וחיכה. עשר פחות רבע. עשר פחות חמש. הטלפון רטט.

״אני למטה.״

״קומה שלוש. חדר 304.״

״עולה.״

הדלת נפתחת

דפיקה. הוא פתח. היא עמדה מולו. בדיוק כמו בתמונה.

״הופתעת?״ היא חייכה. ״יש היום יותר מדי תמונות מזויפות. אצלי מה שרואים זה מה שמקבלים.״

היא נכנסה. הוא הציע לשתות. היא הניחה את התיק, העבירה לשון על השפתיים, והצביעה על חדר השינה. ״תראה לי.״

הוא הלך אחריה. הלב דפק. הידיים הזיעו. הגוף כבר היה מוכן. חמש שנים לא הרגיש ככה.

היא דחפה אותו בעדינות על המיטה. עמדה מעליו. הסתכלה. חולצה. חגורה. מכנסיים. הציפורניים שלה טיילו לו על החזה.

״אני לא מתאפקת,״ לחשה. וירדה אליו.

הוא נאנח. ״עוד.״

״בשבילך? הכול.״

היא לא מיהרה. הקשיבה לו. לנשימות. לאנחות. ידעה מתי להאט ומתי להמשיך. הוא שכח את המשרד. שכח את הבית. שכח את השם שלו.

אחר כך היא הפכה אותו על הבטן. הדליקה קטורת. מרחה שמן חם עם ריח של הדרים. ונשכבה עליו. גוף על גוף. מחליקה. לאט. השדיים שלה על הגב שלו. הנשימה שלה בעורף. הוא הרגיש כל פעימה.

״נעים?״

״אין לך מושג.״

״יש לי,״ היא צחקה. ״בגלל זה אני פה.״

השמן התחמם על העור. הריח מילא את החדר. הוא עצם עיניים ונתן לעצמו ללכת.

הלילה שהחזיר לו את עצמו

הוא לא החזיק יותר. הסתובב. משך אותה אליו. היא עלתה עליו. קצב. חום. שמן. היא הובילה, והוא נתן לה. שיא אחד. ואז עוד אחד.

״אתה בסדר?״ היא צחקה.

״יותר מבסדר.״

היא נשכבה לידו רגע. נשמה. ואז חייכה. ״תורך.״

ואז התחלפו. עכשיו הוא עיסה אותה. גב. ירכיים. אצבעות שמחפשות. שפתיים על החזה שלה. היא גנחה. משכה אותו קרוב. פעם הוא עליה, פעם היא עליו. ובסוף מצאו זה את זה בשפתיים, בבת אחת, עד שהגיעו ביחד. היא צעקה. הוא רעד.

הם שכבו בשקט. מחייכים. הקטורת נשרפה עד הסוף.

״למה לא עשיתי את זה קודם?״ הוא שאל.

״כי לא ידעת מה עיסוי אירוטי בגבעתיים יכול לעשות,״ היא אמרה.

הוא ידע עכשיו. ובפעם הראשונה מזה שנים, הרגיש שלם עם עצמו.

הוא התלבש לאט. היא נישקה אותו על הלחי ליד הדלת. ״אתה יודע איפה למצוא אותי.״

בדרך הביתה פתח את החלון. אוויר של לילה. רדיו שקט. חיוך שלא עזב.