חצי שעה לפני החדר: וידוי של גבר אחד

שמי אסף. זה לא סיפור על סקס. זה סיפור על כמעט.

שנים הרגשתי תקוע. בלי זוגיות, בלי ביטחון. כל דייט נגמר רע, או לא התחיל בכלל. אז חשבתי: נערת ליווי. בלי משחקים. בלי הבטחות. רק קרבה, לכמה שעות.

הרבה זמן רק הסתכלתי. פרופילים, תמונות, מחירים. סגרתי את האפליקציה, פתחתי שוב. ככה חודשים. בשנה האחרונה העזתי. נפגשתי עם שתיים. לא קרה כלום עם אף אחת מהן. אבל עם השנייה, כמעט. ומשתיהן הבנתי דבר אחד: אין שתיים דומות. כל אחת אישיות אחרת לגמרי.

הראשונה? צחקנית. דיברה על טיולים בהודו כל הערב. נפרדנו בחיבוק, וזהו. השנייה הייתה אחרת. שקטה יותר, חדה יותר. שיער כהה אסוף, עיניים שמסתכלות ישר. עוד לפני שנפגשנו הרגשתי שהיא רואה דרכי.

לפני הפגישה התכתבנו בלי סוף. "מה אתה אוהב?" "תלוי." "על מה?" "על הרבה דברים." הודעות מיותרות, אחת אחרי השנייה. ואז נפגשנו בבית קפה. "אתה נראה לחוץ," היא אמרה, וחייכה חצי חיוך. "אני לחוץ," הודיתי. ודיברנו. כמו חברים. יותר מדי כמו חברים.

"למה בחרת בי?" היא שאלה פתאום. "לא יודע," אמרתי. "התמונה. והטקסט. כתבת שאת אוהבת שקט." "אני אוהבת שקט," היא אמרה. "אבל אתה לא שותק." צחקתי. היא צדקה. לא הפסקתי לדבר. מפחד. אם אדבר, לא אצטרך להחליט.

סיפרתי לה דברים שלא סיפרתי לאף אחד. על העבודה. על הבדידות. על השקט בדירה בערבים. למה? לא יודע. נימוס, אולי. ובינתיים, עיניים. אנשים שעברו ליד והסתכלו. מלצר שחייך. "הם יודעים," חשבתי. אולי ידעו. אולי לא.

היא הייתה מעניינת. גם מעצבנת. היא הקישה באצבעות על הכוס בלי הפסקה. ענתה להודעות באמצע משפט. אבל היא הייתה כנה. לגמרי. היו רגעים שראיתי בה משהו חשוך, עבר כבד. היא לא שמה לב שהיא מראה אותו. ולידו, אנרגיה מינית חופשית, בלי בלמים. היא נגעה לי בזרוע כשצחקה. היא התקרבה כשדיברה. זה משך אותי. וזה הפחיד אותי.

ניסיון עם נשים? כמעט אין. וככל שהשיחה נמשכה, נסגרתי. הכתפיים עלו. הקול ירד. נשארה חצי שעה. היא רכנה קדימה. "רוצה לעלות אליי?" "לא," אמרתי. "תודה. באמת." "אז אולי פעם אחרת," היא אמרה. "אולי," עניתי. לא הבטחתי.

יצאתי לרחוב. היה קר. לא הזמנתי מונית. הלכתי ברגל הביתה. ארבעים דקות. חשבתי עליה כל הדרך. בבית ישבתי מול הטלפון. ההודעה האחרונה שלה עוד הייתה שם: "היה נעים, אסף." לא עניתי. גם היום, לפעמים, אני פותח אותה.

מה לקחתי מזה? מבט חדש. על המקצוע הזה. עליה, ועל הראשונה. יש להן פגמים. יש להן דעות אחרות משלי. לחלקן קעקועים על העור. לחלקן צלקות מבפנים. ובכל זאת, הן מחזיקות במשהו שנותן לחיים משמעות. הלב שלהן? נקי. גם אם הדרך עקומה. אלה סיפורי סקס אמיתיים מהסוג השקט. גם הם קורים.