טל, גשם, ומעיל בלי כלום מתחת

שבע בבוקר. גשם. אני לא זז מהמיטה. ראש אחד אומר עבודה. גוף אחד אומר משהו אחר לגמרי. הגוף ניצח.

אני לא בחור של דייטים. ניסיתי מספיק. אצל נערות ליווי אין משחקים. אין ביטולים. אין ״נדבר״. יש אישה שבאה כי היא רוצה, ויודעת בדיוק מה היא עושה. זה מה שאני אוהב.

טלפון לסוכנות. ״יש לי משהו חדש בשבילך,״ אומרת הנציגה. ״טל. עלתה מארצות הברית. ממש לא מזמן.״

״תשלחי אותה.״

אני מנתק. מסתכל על השעון. מסתכל על החלון. הגשם מתחזק. אני חושב לרגע לבטל. לא בגלל שאני לא רוצה. בגלל שאני רוצה יותר מדי. אני לא מבטל. אני נכנס למקלחת ומשאיר את המים חמים מהרגיל. בראש רץ רק דבר אחד: איך היא תיראה כשהדלת תיפתח.

עשרים וחמש דקות. מקלחת. קפה. דפיקה בדלת. טל בפתח. שיער רטוב, מעיל שחור ארוך, מבט ישיר. היא נכנסת, סוגרת את הדלת, ופותחת את המעיל. אין מתחת כלום. רק היא.

״אתה תמשיך לבהות או שתגיד שלום?״ היא שואלת באנגלית, ואז מתקנת לעברית. ״שלום.״

״שלום,״ אני עונה. בקושי. הקול שלי נשמע זר לי.

היא ניגשת. שפתיים על הצוואר שלי. יד על החגורה. החגורה נפתחת. ״לא רע בכלל,״ היא אומרת, ויורדת על הברכיים. אני נשען על הקיר. חם. רטוב. איטי. אחר כך מהר. אני רוצה לגמור, ואני לא נותן לעצמי. עוד לא.

אני מושך אותה למעלה. מנשק אותה. היא טועמת כמו קפה וגשם. הידיים שלי על המותניים שלה, על הגב, על העור הרטוב. היא נצמדת אליי ולוחשת משהו באנגלית שאני לא מבין. לא צריך להבין. הגוף שלה מסביר הכול.

״מה את אוהבת?״ אני שואל.

היא מוציאה מהתיק צעצוע קטן. ״את זה. ואותך. ביחד.״

״בטוחה?״

״בטוחה. לאט בהתחלה.״

היא על ארבע. אני מאחוריה. לאט, כמו שביקשה. הצעצוע מזמזם ממש מתחתיה. היא נושמת עמוק, ואז דוחפת את עצמה אחורה, אליי. ״כן. אני מתה על זה.״ אני מגביר. היא מגבירה. הגשם על החלון מתחרה בקולות שלה ומפסיד.

ואז היא עוצרת. מסובבת אותי. אני על הגב. היא עליי. עולה, יורדת, עולה, יורדת, הידיים שלה על החזה שלי והעיניים עליי. ״אני גומרת,״ היא אומרת, ואז צועקת את זה. ואני הולך אחריה. בלי שום שליטה. בלי שום רצון לשלוט.

היא נשארת עליי עוד רגע. שנינו לא זזים. אני מרגיש את הלב שלה דופק נגד שלי, מהר, ואז לאט יותר. היא מעבירה אצבע על הכתף שלי, בלי סיבה.

״אתה תמיד ככה?״ היא שואלת.

״ככה איך?״

״שקט מבחוץ, ומבפנים סערה.״

״רק כשיורד גשם.״

שקט. רק הגשם. היא נשכבת עליי, הלחי שלה על החזה שלי.

״אז ככה מתחילים בוקר בישראל?״ היא שואלת.

״רק בימים טובים.״

היא צוחקת. אנחנו נרדמים. העבודה תחכה למחר.