מתנה בתור לקופה
חיפשתי. באמת חיפשתי. אפליקציות, ברים, דייטים עיוורים. אף אחת לא הייתה זאת. בשלב מסוים הפסקתי לחפש אהבה. רציתי לילה אחד, בלי הבטחות ובלי הודעות בבוקר. רק משהו אמיתי, חם, לרגע. מישהי שתבוא, תשרוף, ותלך.
ואז היא הופיעה. יום חמישי, סופר בפלורנטין, תור ארוך. היא עמדה לפניי. גבוהה. רזה. שמלה צמודה ומחשוף שעצר לי את הנשימה. בדיוק הטיפוס שלי. בדיוק כמו האקסית, רק יותר.
“יש לך מטבע לעגלה?” שאלתי. לא הייתי צריך עגלה.
“אין,” היא חייכה. “אבל יש לי זמן לקפה.”
ככה זה התחיל. קוראים לה דנה. בבית הקפה היא הייתה ישירה. “אני עובדת עם סוכנות של נערות ליווי,” אמרה, ולגמה מהאספרסו.
“ברצינות?”
“לגמרי.”
חשבתי שהיא בודקת אותי. לא חשדתי בכלום. רק הסתכלתי עליה כל הערב, והיא נתנה לי להסתכל. אחרי שעה היא שאלה: “אתה גר קרוב?”
“שתי דקות.”
“אז קום.”
בדרך במדרגות היא כבר צחקה, לקחה לי את המפתחות מהיד ופתחה בעצמה. כאילו היא גרה שם. כאילו היא יודעת בדיוק מה מחכה לה. אני רק הלכתי אחריה, לב דופק, ראש מסתובב. לא שאלתי כלום. לא רציתי לקלקל.
בדירה היא לא חיכתה. החולצה שלי עפה. המכנסיים אחריה. היא הביטה בי מלמטה, מרוצה. “זה הכול בשבילי?” ואז ירדה על הברכיים. לאט בהתחלה. אחר כך פחות. הציפורניים שלה העבירו בי צמרמורת. הייתי על הקצה תוך דקות.
“אז את באמת…” ניסיתי.
נשיקה. השתקה. היד שלה המשיכה לעבוד.
הושבתי אותה על הספה. הרמתי את החצאית. כלום מתחת. “תכננת את זה,” צחקתי.
“שקט,” היא אמרה. “אני רוצה להרגיש אותך.”
היא עלתה עליי. חמה, הדוקה, רטובה. עלתה וירדה, ואני איבדתי כל תחושת זמן. אבל רציתי יותר. רציתי לטעום אותה. הפכתי אותה על הגב וירדתי אליה. היא לחצה לי על הראש, הובילה, נשמה מהר יותר ויותר, ואז נשברה בגל אחד ארוך, הירכיים שלה רועדות סביבי.
“תורך,” היא לחשה.
היא לא עזבה אותי עד שנגמרתי לגמרי. ונראה שזה רק הצית אותה יותר. היא חייכה, ליקקה את השפתיים והביטה בי כאילו ניצחה במשחק.
ואז זה קרה. הטלפון שלה רטט. היא הציצה, קמה, התלבשה תוך דקה. “חייבת לזוז. עבודה.”
“עכשיו?”
“עכשיו.”
היא עצרה בדלת. הסתובבה. “היה לי כיף, אגב. באמת.” קרצה. ויצאה. נשארתי על הספה, חצי לבוש, מחייך כמו אידיוט. ריח הבושם שלה עוד עמד באוויר. ניסיתי להבין מה בדיוק קרה פה, ולא הצלחתי.
הדלת נסגרה. שתי שניות אחר כך הטלפון שלי צלצל. רון.
“נו, גבר? איך ההפתעה ליום ההולדת?”
שתקתי. ואז התחלתי לצחוק. הסופר. הקפה. השאלה על הדירה. הכול היה מתוכנן. חברים כאלה לא מוצאים בכל פינה. ואת הסיפור הזה? הוא נכנס ישר לרשימת סיפורי הסקס הכי טובים שלי.
הוסיפו חוות דעת