קפה, מלון, ווידוי

אני נערת ליווי. אני לא מתנצלת על זה. אני אוהבת את העבודה, ואני בוחרת עם מי אני נפגשת. רוב הערבים טובים. ערב אחד היה יוצא דופן.

ההודעה הגיעה ביום שלישי. סטודנט, עשרים וארבע, אחרי צבא. הוא כתב שהוא רוצה להכיר קודם. בית קפה. בלי לחץ.

— בית קפה? כתבתי לו.

— אם זה בסדר מבחינתך.

זה היה בסדר. יותר מבסדר.

הוא חיכה בפינה, עם תה שהתקרר. גבוה, רזה, עיניים חומות שלא ידעו איפה לנוח. דיברנו. על העבודה שלי, על הלימודים שלו, על הצבא. הוא צחק מהר והסמיק עוד יותר מהר. נפגשנו כך שלוש פעמים. בפעם השלישית ראיתי את השלט. מלון. בקומה שמעל.

— רוצה לעלות?

הוא הסתכל עליי שנייה ארוכה. — כן.

במעלית הוא עמד צמוד לקיר. לא נגע בי. רק הסתכל על המספרים שמתחלפים. אני הסתכלתי עליו. הלסת שלו הייתה מתוחה, והידיים בכיסים. חשבתי לעצמי שזה יהיה ערב שדורש סבלנות. לא ידעתי כמה טעיתי.

החדר היה שקט. מיטה גדולה, אור רך, חלון לרחוב. הוא נעמד ליד החלון, ואני הורדתי את הנעליים. הוא שאל אם אני רוצה מים. אמרתי שכן, רק כדי שיהיה לו מה לעשות עם הידיים. ישבנו על הקצה ודיברנו עוד. לא רציתי שזה ירגיש כמו משימה. בסוף לקחתי את היד שלו ושמתי אותה עליי. היא רעדה. ואז הפסיקה לרעוד. הוא נגע בי באומץ שלא ציפיתי לו, ונשמתי עמוק.

— בוא נוריד את הבגדים, אמרתי.

— בטוח.

הוא פתח את החזייה שלי לאט. העיניים שלו נפערו.

— תירגע, צחקתי. אתה אצל מקצוענית.

הוא צחק איתי. ירדתי על הברכיים מולו. הוא נשען לאחור, והאנחות שלו מילאו את החדר.

— אם זה יגיע מהר, זה בסדר, אמרתי. זה קורה.

— אני רוצה להיות בתוכך, הוא לחש.

נשכבתי. ואז הוא הפתיע. הוא ירד אליי. לאט. מדויק. כאילו הוא יודע בדיוק מה הוא עושה.

— אתה בטוח שאין לך ניסיון? שאלתי.

הוא רק חייך.

משם זה התגלגל. הוא מאחוריי, ואז מעליי, ואז אני עליו. הידיים שלו על השדיים שלי, האצבעות שלו בדיוק במקום. הקצב עלה. הנשימות התערבבו. גמרתי חזק, והוא אחריי, רגע אחד בלבד.

שכבנו בשקט. הלב שלי עוד דפק.

— יש לי וידוי, הוא אמר.

— נו?

— אני לא באמת חדש בזה. אני עובד בסוכנות ליווי. רציתי לראות איך זה מהצד שלך.

שתיקה. הסתכלתי עליו. הוא הסתכל עליי. ואז שנינו התפוצצנו מצחוק. צחקנו עד שהשכנים דפקו בקיר.

— אז כל הסמקות האלה? שאלתי.

— חצי אמיתי, חצי הצגה.

— איזה חצי היה אמיתי?

— זה שבמעלית.

ערב אחד, שני מקצוענים, אפס ציפיות. וחוויה שאני עדיין זוכרת, ומספרת לכל חברה שאומרת לי שהיא כבר ראתה הכול.