ראשון, שתיים בצהריים

יום ראשון. שתיים בצהריים. אבי בג'יפ, בדרך מהמשרד. הוא לוחץ על הדיבורית. ״סיוון.״ זה טקס. כבר שנה. כל שבוע, שלוש שעות אצלה בבית. חבר מהעבודה נתן לו את המספר. ״הכי טובה בעיר,״ הוא אמר. ״תסמוך עליי.״ אבי סמך. החבר צדק.

אבי בן חמישים ושמונה. מנכ״ל. כסף, הצלחה, דירה במגדל. ואישה שהוא כבר לא אוהב. כמעט שלושים שנה ביחד. היום הם בעיקר שותפים. גירושים יעלו הון. אז הם סגרו הסכם בלי מילים. כל אחד מסתדר בחוץ. כל עוד זה בשקט, זה בסדר. ככה זה כבר שנים.

כל העסקה הזאת התחילה בבדיחה. ״אתה צריך מישהי שתקשיב לך,״ אמר לו החבר אז, בקפה אחרי ישיבה. ״יש לי פסיכולוג,״ צחק אבי. ״פסיכולוג לא יעשה לך את זה.״ הוא קיבל מספר. שמר אותו חודש בטלפון. לא חייג. ואז, ביום ראשון אחד, אחרי ריב שקט במטבח, הוא חייג. מאז הוא לא הפסיק.

״אני בדרך,״ הוא אומר כשהיא עונה. ״כבר?״ היא צוחקת. ״כל הבוקר אני חושב עלייך. מת להיות בתוכך.״ ״האמבטיה מחכה,״ היא אומרת. ״ואני בתוכה.״ הוא מנתק. מרגיש את הגוף מגיב. תמיד שמע על שירותי ליווי. תמיד חשב שזה לא בשבילו. טעה. זה לא רק הסקס, למרות שהסקס מטורף. זה שהיא מקשיבה. גם כשהוא לא מדבר.

מפתח. דלת. ריח של שמן ונרות. החולצה נופלת במסדרון. המכנסיים ליד המטבח. הוא מגיע לאמבטיה ערום ונעצר בפתח. סיוון שוכבת במים. קצף לבן. רגליים פשוקות על השוליים. חיוך שאומר בדיוק מה הוא אמור לעשות. האמבט ענק. ״בחרתי את הדירה הזאת בגללו,״ היא אמרה לו פעם וצחקה.

״נו?״ היא שואלת. הוא נכנס. המים גולשים לרצפה. היא מושכת אותו אליה. מהר. חזק. המים ניתזים לכל עבר. הוא גונח. היא קושתת את הגב. הוא גומר בצעקה. היא לא משחררת. ״עוד לא סיימנו.״ היא מסתובבת. ידיים על השוליים. מבט מעבר לכתף.

הוא מבין. נכנס שוב. לאט בהתחלה. היא נאנחת. ״כן. ככה.״ הקצב עולה. האצבעות שלו בשיער הרטוב שלה. היא דוחפת אחורה. הוא מאבד שליטה. גומר שוב, רועד, מחזיק בה חזק. המים כמעט התרוקנו מהאמבט. שניהם צוחקים.

אחר כך חדר השינה. מגבות על הרצפה. וילונות סגורים. הם ממשיכים. עוצרים. שותים מים. מדברים קצת. ממשיכים. הגניחות שלה ממלאות את החדר. בחמש וחצי הוא מתלבש. ״ראשון הבא?״ היא שואלת. ״ראשון הבא,״ הוא עונה. הוא כבר סופר את הימים.

בדרך החוצה היא עוצרת אותו ליד הדלת. מסדרת לו את הצווארון. ״תנהג בזהירות,״ היא אומרת. אף אחד לא אמר לו את זה כבר שנים.

במעלית הוא מסתכל במראה. השיער עוד רטוב. הוא מחייך לעצמו. בבית אשתו על הספה, עם טלפון ביד. ״איך היה?״ ״טוב. ולך?״ ״גם.״ אף אחד לא שואל יותר. ככה טוב לשניהם.