רון ומיכל. טיסת לילה. סוויטה

רון מנתק. מחייך. נוסע הביתה להתקלח.

טיסת לילה לאמסטרדם בעוד ארבע שעות. שלושה ימים של פגישות. ארוחות עסקיות. אנשים חשובים. והוא לא טס לבד.

״אני אוספת אותך בשמונה?״ שאלה מיכל בטלפון.

״אני אוסף אותך,״ הוא תיקן.

״אתה תמיד צריך שליטה.״

״תמיד.״

רון יודע מה הוא רוצה. נשים יפות. נשים חכמות. נשים שיודעות להחזיק שיחה מול שולחן של מנכ״לים. הוא לא מוכן להתחייב. לא עכשיו. אולי אף פעם. אבל הוא גם לא מוכן לוותר. על סקס טוב. על חברה טובה. אצל נערות ליווי הוא מוצא את שניהם. הכסף? לא בעיה. אף פעם לא היה.

שמונה. הוא עוצר מתחת לבניין שלה. היא יורדת. מעיל שחור. שיער פזור. עקבים. היא נכנסת לאוטו, מתיישבת, ומסתכלת עליו.

״מה?״

״כלום. את מהממת.״

״אני יודעת.״

לידה הוא רגוע. באמת רגוע. והיא גם מדליקה אותו. כל הזמן. רק מעצם זה שהיא שם. איך שהיא יושבת. איך שהיא צוחקת. איך שהיא מסתכלת. כל הדרך לנתב״ג הם מדברים. על עבודה. על סרטים. על הכול. היא חכמה. חדה. הוא נהנה מכל מילה.

בטיסה היא נרדמת על הכתף שלו. הוא לא זז שלוש שעות. דייל מציע לו קפה. הוא מסמן ״לא״ בתנועת יד. הוא לא רוצה להעיר אותה. הוא רוצה שהיא תהיה ערנית מאוחר יותר.

נחיתה. מונית. גשם דק. היא מחזיקה לו את היד במושב האחורי. לא אומרת כלום.

אמסטרדם. מלון מול תעלה. סוויטה גדולה. שעתיים עד ארוחת הערב.

הדלת נסגרת. הוא לא מחכה.

הוא מושך אותה אליו. מוריד לה את המעיל. את השמלה. היא פותחת לו כפתורים. מהר. היד שלה על החגורה. החגורה נפתחת.

״כבר?״ הוא שואל.

״כבר.״

היא יורדת על הברכיים. מסתכלת עליו מלמטה. ולוקחת אותו לפה. הוא נאנח. הרגליים שלו חלשות. הוא נשען על הקיר.

״מיטה,״ הוא אומר.

״אז תיקח אותי.״

הוא מרים אותה. נושא אותה. משכיב. מנשק את החזה שלה. את הפטמות. עד שהן מתקשות. היד שלה אוחזת בו. היא פותחת את הרגליים.

״תגע בי.״

הוא נוגע. האצבעות שלו מוצאות אותה. היא רטובה. האגן שלה עולה אליו. ״עכשיו,״ היא לוחשת.

הוא נשכב עליה. מצמיד אותה למזרן. נכנס. לאט. כל סנטימטר. היא נסגרת עליו. הוא דוחף. עד הסוף.

״אח,״ הוא גונח. ״את משגעת אותי.״

״אל תעצור.״

הוא לא עוצר. מהר יותר. חזק יותר. היא מרימה את האגן. גבוה. הוא כמעט מאבד את זה.

ואז הוא יוצא. הופך אותה על הבטן. מרים לה את הירכיים. ״ככה?״

״ככה.״

הוא נכנס שוב. עמוק. היא צועקת. האצבעות שלה בין הרגליים. ״אני מגיעה.״ ״ביחד.״ ביחד. חזק. רועדים.

שקט. אורות התעלה מבעד לחלון.

היא נשכבת על הגב. מתנשמת. מסתכלת על התקרה. הוא מסתכל עליה.

״אז מה,״ היא אומרת, ״אנחנו מאחרים לארוחה?״

״אנחנו מאחרים.״