איזבלה, גבריאלה, פרננדה: הלילות הלוהטים של המרכז

נתב״ג. אולם הנוסעים. שלוש נשים יוצאות מהשער. כולם מסתובבים. איזבלה. גבריאלה. פרננדה. מברזיל. כולן בשנות העשרים לחייהן. עור שזוף. שיער ארוך. שמלות קצרות. משקפי שמש. צחוק רועש. הן הגיעו דרך סוכנות ליווי יוקרתית. מזוודות מלאות בבגדים קטנים ושמנים ריחניים. מטרה אחת: להרוויח. וליהנות.

הן מתמקמות בדירות דיסקרטיות בתל אביב ובגוש דן. שבוע אחד. והטלפון לא מפסיק לצלצל.

איזבלה ראשונה. הגבוהה. השובבה. איש עסקים, חמישים פלוס, מזמין אותה לסוויטה במלון. היא מגיעה בשמלה לבנה. דקה. כמעט שקופה. הדלת ננעלת.

"אז?" היא שואלת. "אתה רוצה לראות מה זה ברזיל?"

"כן," הוא עונה. הקול שלו נשבר קצת.

היא כורעת. מורידה לו את המכנסיים. ומפנקת אותו בפה. לאט. עמוק. עיניים בעיניים. הוא נאחז בקיר. ואז היא קמה. השמלה נופלת. היא עומדת מולו עירומה. בטוחה. "עכשיו אני מובילה."

מיטה. היא עליו. רוכבת. קצב של סמבה. איטי. ואז מהיר. מאוד מהיר. פורטוגזית ועברית מתערבבות. "עוד," היא לוחשת. "חזק יותר." הוא הופך אותה. מאחור. עמוק. היא גומרת. ושוב. ושוב. ואז הוא. חזק. בתוכה. שקט. רוח מהים. וילון זז.

גבריאלה. השנייה. הכי חושנית. דירה מעוצבת ברמת גן. אוהבת פנטזיות. לקוח מגיע עם חבר. "זה בסדר מבחינתך?" הם שואלים.

"יותר מבסדר," היא מחייכת.

שני גברים. אישה אחת. היא במרכז. היא שולטת. מתחלפת ביניהם. פה. ידיים. גוף. היא על הגב. היא על ארבע. הם מתחלפים. היא גונחת. מזיעה. נהנית. עד שכולם גומרים. ושוכבים על השטיח. מתנשפים. צוחקים.

פרננדה. השלישית. הכי מטורפת. פנטהאוז במרכז תל אביב. ערב אחד: זוג. גבר ואישה. יום נישואים. "אנחנו רוצים משהו חדש," אומרת האישה.

פרננדה מתחילה איתה. נשיקה ארוכה. ידיים על עור. הבעל צופה. לא נושם. ואז מצטרף. שלושה גופים. מתחלפים. נצמדים. היא עליו, האישה לידה. ואז שתיהן יחד. הוא עובר ביניהן. פרננדה צועקת: "Mais forte!" חזק יותר. ומגיעה לשיא. רועדת. ארוך.

בין הפגישות – הדירה המשותפת. יחפות. קפה ברזילאי. מוזיקה. סיגריה במרפסת. "היה לי אחד שלא הפסיק לדבר על ההייטק שלו," צוחקת איזבלה. "ולי היו שניים," עונה גבריאלה. "מרתון." לפעמים הן מתנשקות. מתלטפות. רגע שקט. רק שלהן.

הכסף זורם. אלפים ללילה. חלק נשלח הביתה. השאר – ים, מסיבות, קניות.

שבת בבוקר. חוף גורדון. שלוש מגבות על החול. שלוש ביקיני קטנים. כל החוף מסתכל. מציל אחד שוכח לשרוק. "הם תמיד בוהים ככה?" שואלת פרננדה. "רק כשאנחנו פה," עונה איזבלה. וכולן צוחקות. הן נכנסות למים. מתיזות. משחקות. ואז חוזרות לדירה. מתקלחות. מתלבשות. הטלפון כבר מצלצל.

הלקוחות משוגעים עליהן. "הכי טובות שהיו פה," הם אומרים. נערות ליווי במרכז – אף פעם לא היו לוהטות יותר. אנחות. זיעה. ריקוד. שלוש ברזילאיות. קיץ אחד.

הן יודעות שזה זמני. כרטיס חזור כבר מוזמן. אבל עד אז? הן לא עוצרות.