היומן שלי: הפעם הראשונה, בליברפול

אני זוכר הכול. יומיים אחרי השחרור. בן עשרים ואחת. טיול ראשון לבד, באנגליה, על חשבון ההורים. לכל החברים שלי הייתה חברה. לי לא. זה ציק. אמא אמרה: ״תיהנה, תפגוש אנשים.״ צחקתי. לא ידעתי כמה היא צודקת. אמרתי לעצמי: אכיר מישהי שם. ככה היה.

שלוש שנים של צבא. שמירות. שטח. מדים. ועכשיו פתאום חופש. מזוודה אחת, כרטיס הלוך חזור, אפס תוכנית. נחיתה בהית׳רו. רכבת צפונה. גשם, כמובן. אנגליה.

מלון קטן בליברפול. ישן, עם שטיח אדום ומעלית צפופה. בקבלה: סופי. שיער ג׳ינג׳י, נמשים, בערך בת עשרים ותשע. היא חייכה. ״פעם ראשונה באנגליה?״ ״כן.״ ״לבד?״ ״לבד.״ היא שאלה עוד ועוד. מאיפה אני. מה אני אוהב. היא התעניינה באמת. בחורה כזאת, ושואלת עליי. וואו.

עליתי לחדר. זרקתי את התיק. נשכבתי על המיטה. חשבתי עליה. על החיוך. על המבטא. אמרתי לעצמי: תירגע, היא נחמדה לכל האורחים. זה התפקיד שלה. אחרי שעה ירדתי ללובי לבקש מפה. היא עוד הייתה שם.

״אני מסיימת בשמונה,״ היא אמרה. ״אין לי תוכניות. רוצה סיבוב?״ רציתי. היא חיכתה בלובי. לקחה אותי לנמל, לפאב ליד הרציף, לרחוב של הביטלס. היא הראתה לי את המועדון שבו הם התחילו. סיפרה על העיר. על הכדורגל. על הגשם שלא נגמר. דיברנו. צחקנו. ואז אמרתי את זה. ״אף פעם לא הייתי עם אישה.״ היא לא נבהלה. היא חייכה. ״זה חמוד. באמת.״ ״כולם מתחילים פעם,״ היא אמרה. ״זה לא מבחן.״ זה עזר. מאוד. נרגעתי.

״אלווה אותך?״ ״בוא תעלה.״ עלינו. חדר יפה, מואר, נקי. החלון השקיף על הנמל. אורות על המים. היא הדליקה מנורה קטנה. היא סגרה את הדלת ונישקה אותי. בלי מילה. כל הגוף שלי נדרך. ״אתה יודע שאתה סקסי?״ חייכתי. נבוך. היא המשיכה לנשק. היד שלה ירדה. מצאה אותי מוכן לגמרי.

היא הסתכלה עליי. ״כן?״ ״כן.״ היא כרעה מולי. הפה שלה. חם. איטי. ואז מהיר. בקושי נשמתי. החזקתי מעמד. היא קמה, דחפה אותי לספה, עלתה עליי. לקחה אותי לתוכה. רכבה חזק. נשימות. גניחות. השדיים שלה מול הפנים שלי. נישקתי. ליקקתי. היא צעקה מהנאה. הספה חרקה. לא היה אכפת לאף אחד מאיתנו. הזמן נעלם.

״אני כבר לא בתול!״ צעקתי. היא המשיכה. ואז זה בא. בלי אזהרה. גמרתי. לא יכולתי לעצור. כל הגוף. כל השרירים. מושלם.

נשארתי שם. מתנשף. היא הניחה את המצח על שלי. ״היית מעולה,״ היא לחשה. לא האמנתי לה. רציתי להאמין. היא קמה, הביאה שתי כוסות מים. שתינו בשתיקה. היא נשכבה לידי, ראש על החזה שלי. דיברנו עוד שעה. על כלום. על הכול.

שכבנו. הלב דפק. ״אני כבר לא בתול,״ אמרתי שוב. סופי צחקה. ״לא. אתה בהחלט לא.״ פעם ראשונה. לא אחרונה. למחרת בבוקר היא עמדה שוב בקבלה. קרצה אליי. ״שינה טובה?״ ״הכי טובה.״ מכל סיפורי הסקס האמיתיים ששמעתי, זה היחיד שאני מספר בלי להגזים.