הכתובת שהיא שלחה לי

מיכל גרה קומה מתחתיי. יש לה חבר. לא בעל, חבר. מהסוג שלא יודעים אם נשארים איתו או הולכים. ראיתי אותם יחד בחניה. היא לא נראתה מאושרת.

בבוקר היא תמיד יצאה לפניי. ריח של שמפו בחדר המדרגות. צעדים מהירים. לפעמים ״בוקר טוב״ קצר. לפעמים כלום. בלילות שמעתי אותם רבים. דלת נטרקת. ואז שקט. שכבתי במיטה וחשבתי עליה. יותר מדי.

יום שלישי. מעלית. רק שנינו. היא הסתכלה עליי. חייכה. קרצה. ״אתה תמיד ממהר,״ אמרה. ״לא היום,״ עניתי. בערב קיבלתי הודעה. כתובת. דירה דיסקרטית ברמת גן. ״חמש. אל תאחר.״

קראתי את ההודעה עשר פעמים. ״את בטוחה?״ כתבתי. ״אני בטוחה כבר חצי שנה,״ היא ענתה. ״אתה?״ ״לגמרי.״ ״אז נתראה.״ בארבע וחצי כבר הייתי ברמת גן. הסתובבתי בבלוק. קניתי מסטיק. זרקתי אותו. קניתי עוד אחד. הלב דפק. הדקות זחלו. ארבע חמישים וחמש. עליתי במדרגות. קומה שלישית. דירה תשע. נשמתי עמוק. דפקתי פעמיים, כמו שהיא ביקשה.

לא איחרתי. הדלת נפתחה. היא עמדה שם בחולצה רחבה ובלי שום דבר מתחת. ״חשבתי שלא תבוא,״ אמרה. ״חשבת לא נכון.״ היא לא דיברה יותר. רק משכה אותי פנימה. מזמן לא הרגשתי שאישה רוצה אותי ככה.

היא נישקה אותי ליד הדלת. חזק. בלי היסוס. הידיים שלה מתחת לחולצה שלי. שלי בשיער שלה. ״חיכיתי לזה,״ לחשה. ״גם אני.״ החולצה שלה נפלה על הרצפה. אחריה שלי. צעדנו לאחור לכיוון החדר, מתנגשים בקיר, צוחקים.

היא נשכבה על המיטה. סימנה לי להתקרב. הראש שלי היה מלא מחשבות, ושום מחשבה לא הייתה תמימה. היא לקחה אותי לפה. לאט. עמוק. העולם נעלם. אין חבר. אין שכנים. רק היא.

הרמתי אותה. הנחתי אותה על השטיח. נשקתי לבטן שלה. לירכיים. היא משכה אותי למעלה. ״עכשיו,״ אמרה. ״אני לא רוצה לחכות יותר.״ נכנסתי אליה. ״לאט,״ לחשה. ואחר כך, ״לא, חזק.״ עצרתי רגע לפני הקצה. נשמתי. המשכתי. היא נשכה לי את הכתף. ״אל תעצור.״ לא עצרתי.

גמרנו יחד. בצעקה. מיוזעים. מתנשפים. היא צחקה. אני צחקתי. היא הוציאה סיגריה. עישנו אותה בתורות, שוכבים על הרצפה. ״זה לא היה חד פעמי,״ אמרה. ״אני יודע.״ ״ומה עם החבר?״ שאלתי. היא שתקה רגע. ״זה כבר הסיפור שלי,״ אמרה. ״לא שלך.״ הנהנתי. היא התלבשה. נישקה אותי. יצאה ראשונה. חיכיתי עשר דקות ויצאתי אחריה.

מאז אנחנו נפגשים במעלית. מבט קצר. אף מילה. ובערב, הודעה עם שעה.

בפעם השלישית היא הביאה בקבוק יין. בפעם החמישית היא נשארה עד שהחשיך. אנחנו לא מדברים על מה זה. לא נותנים לזה שם. זה פשוט שלנו. דירה אחת ברמת גן. שעה אחת בשבוע. ושכנה אחת שיודעת בדיוק מה היא רוצה. ואני? אני פשוט דואג לא לאחר אף פעם. אפילו לא בדקה אחת.