הספסל ברוטשילד: הלילה שבו פגשנו שתי קוקסינליות

אסף ואני חברים מגיל צבא. גברים רגילים. עבודה, חדר כושר, בירה בחמישי. כבר שנים יש בינינו בדיחה פרטית: מתישהו ננסה קוקסינליות. אף פעם לא ניסינו. היינו פעם עם נערת ליווי, וזה הכול. לא ידענו איך מתחילים. לא ידענו אם נעז. לא ידענו אם נהנה.

ואז זה פשוט קרה. שדרות רוטשילד, אחת בלילה. אנחנו חוזרים מבר. על ספסל יושבת אחת. שיער כהה, שמלה קצרה, עקבים ביד. היא מסתכלת עלינו.

– אתם נראים אבודים, היא אומרת.

– קצת, אסף עונה.

– אז שבו.

ישבנו. קראו לה נוי. שתי דקות אחר כך הגיעה מאיה, החברה שלה. גבוהה. בטוחה. חיוך שמפרק כל מתח. דיברנו. צחקנו. הודינו שזו פעם ראשונה שלנו עם קוקסינליות. הן לא צחקו עלינו. הן צחקו איתנו.

– רוצים לעלות אלינו? נוי שאלה. רק אם בא לכם.

בא לנו. מאוד.

הלכנו ברחוב שקט. מאיה ואסף מקדימה, צוחקים על משהו. נוי לידי. קרובה.

– לחוץ? היא שאלה.

– קצת.

– טוב. זה אומר שאכפת לך.

היא אחזה לי ביד. אצבעות חמות. בכניסה לבניין היא עצרה.

– שיהיה ברור, היא אמרה. אנחנו עושים רק מה ששנינו רוצים. משהו לא בא לך, אומרים. בלי הסברים.

– אותו דבר אצלך, עניתי.

היא חייכה. נשקה לי בזווית הפה. קצרה. מבטיחה. במעלית אף אחד לא דיבר. היה רק את הריח שלה, את האור הצהוב ואת הלב שלי שדפק בקצב של מועדון.

בדירה הן הובילו. נוי ישבה לידי. נגעה לי בלחי. שאלה אם זה בסדר. אמרתי כן. היא נשקה לי לתנוך האוזן. פעם אחת. עוד פעם. לאט. כל הגוף שלי התעורר בבת אחת. לא הרגשתי שום מבוכה. רק אישה יפה שיודעת בדיוק מה היא עושה.

הנשיקות ירדו לצוואר. אחר כך לשפתיים. עמוקות. רטובות. היד שלה זזה למטה. היא עצרה לרגע והסתכלה עליי. הנהנתי. משם זה היה מהיר. מהיר מדי, אם להיות כנה. כמה תנועות שלה, הנשימה שלי נתקעה, ונגמרתי בגניחה ארוכה.

– היה טוב? היא שאלה.

– אין לי מילים.

– כולם חושבים שזה יהיה מוזר, נוי אמרה, ומעבירה אצבע על הזרוע שלי. זה אף פעם לא מוזר. זה רק חדש.

היא צדקה. לא היה שום דבר מוזר. היה רק חום. היה רק את הגוף שלה צמוד לשלי, את הנשימה שלה על הצוואר שלי ואת הידיעה ששנינו רוצים בדיוק את אותו הדבר. ביטחון כזה לא מרגישים כל יום.

אחרי כמה דקות של שקט היא קמה, הדליקה מנורה קטנה והושיטה לי יד.

– עוד סיבוב? היא שאלה בחיוך.

– רק אם את רוצה.

– אני רוצה.

מאוחר יותר נשענתי לאחור על הספה. מהחדר השני שמעתי את אסף ומאיה. צחוק. לחישות. עוד צחוק. נוי מזגה לנו מים וחייכה. בחוץ רוטשילד כבר התחילה להתעורר. ואני ידעתי דבר אחד: הבדיחה הפרטית שלנו כבר לא בדיחה. היא סיפור. אחד מסיפורי הסקס הכי טובים שיש לי לספר.