חובש, תחנה, ורה

יום השחרור. תעודה ביד, תיק על הגב, ראש מלא תוכניות. ועוד דבר אחד שאף אחד לא ידע: בגיל עשרים ואחת עוד לא הייתי עם אישה. אף פעם. שלוש שנים בגבעתי, ואף מילה על זה לחבר'ה. כשהם סיפרו על בנות, אני צחקתי. כשהם שאלו, אני שיניתי נושא. ״עידו? הוא שקט, הוא שומר לעצמו.״ זה מה שאמרו. האמת? לא היה מה לשמור.

הגעתי לתחנה מול הבקו״ם. היא כבר עמדה שם. שיער כהה ארוך, שמלה צמודה בצבע שמנת, עקבים. רגליים בלי סוף. הלב שלי עשה סלטה. הגוף שלי הגיב בלי לשאול אותי. היא? בטלפון. אפילו לא מבט.

האוטובוס הגיע. היא עלתה, אני אחריה. התיישבתי במושב לידה. בראש רצו לי תסריטים. דוגמנית. שחקנית. אולי ליווי יוקרה, מהסוג שפוגש לקוחות בלובי של מלון. עשר דקות של כלום. ואז צעקה.

״איי! מה זה?!״ מתכת חדה מהמושב שלפניה. חתך בשוק. דם. אנשים מסתכלים, אף אחד לא זז. אני זזתי. ״תרימי את הרגל. ככה. יופי.״ פלסטר, פד, לחץ קל. ״כואב?״ ״קצת.״ ״יעבור. תשתי.״ הגשתי לה בקבוק מים.

״איך אתה יודע לעשות את זה?״ ״חובש. עד היום בבוקר.״ היא צחקה. ״איזה תזמון.״ ״אני ורה,״ אמרה, ולחצה לי את היד. ״עליתי מחרקוב לפני ארבע שנים. עובדת הרבה עם אנשי עסקים. פה ובחו״ל.״ לא שאלתי מה בדיוק. לא היה אכפת לי.

ירדנו באותה תחנה ברמת החייל. ״יש לי הצעה,״ אמרה. ״תעלה אליי. מגיע לך תודה.״ ״בטוחה?״ ״בטוחה.״ הדירה שלה הייתה מעוצבת, נקייה, עם נוף לפארק. חשבתי לרגע על ההשערה מהאוטובוס. ואז עזבתי אותה. כאן ועכשיו, זה מה שחשוב.

יין. כוס אחת. היא התיישבה לידי על הספה, הניחה יד על הירך שלי. ״אתה רועד.״ ״קצת.״ ״פעם ראשונה?״ ״כן.״ ״אז אני מובילה. אתה עוצר מתי שבא לך.״ ״אני לא רוצה לעצור.״ ״טוב לשמוע.״

היא נישקה אותי. לאט, ואז פחות לאט. הידיים שלה ידעו בדיוק לאן ללכת. היא לימדה אותי בלי להגיד מילה. כשירדה על הברכיים, כמעט איבדתי את זה שם. ״לא עדיין,״ לחשה. אחר כך קונדום, ספה, היא מעליי, הגב שלה אליי, הידיים שלי עליה. קצב. נשימות. גל שעלה ועלה עד שהתפוצץ. פעם ראשונה. וואו.

שכבנו. היא שיחקה לי בשיער. ״איך היה?״ ״אין לי עם מה להשוות.״ היא צחקה. ״תשובה טובה. תשמור אותה.״ ״ואיך היה לך?״ ״אתה מקשיב. זה נדיר.״ שקט. ואז הטלפון שלה זמזם. היא הציצה. ״אני חייבת לזוז.״ ״הבנתי.״ התלבשתי מהר. בדלת: ״נתראה שוב?״ חיוך. הנהון. זהו.

מאז שמעתי המון סיפורי סקס על פעם ראשונה. אף אחד מהם לא מתחיל בפלסטר באוטובוס. שלי כן. ואני עדיין מחכה לראות אותה שוב באותה תחנה. בינתיים יש לי בתיק פלסטרים חדשים. ליתר ביטחון. אף פעם אי אפשר לדעת מי תעלה לאוטובוס הבא.