כמעט, בתוך הגלים

״אתה לא זוכר?״ ״לא.״ ״באמת?״ ״זעזועי מוח, מאמי. את יודעת.״ אז אני מספרת לרן. מההתחלה. על היום שבו כמעט עשינו את זה בים. הוא מקשיב. מרים גבה. ואז מתחיל לצחוק. כמו שצחקנו אז. עד כאב בצלעות.

קיץ. חוף. שמש חזקה. אני נכנסת למים. אני תמיד נכנסת. גולשת על גלשן גוף קטן. רן נשאר על החול. צופה. ואז הוא קם. נכנס. אני מסתכלת עליו מתקרב. הוא לא מנופח. הוא ספורטאי. לוחם לשעבר. כדורסלן לשעבר. כתפיים רחבות. הליכה רכה. אני יוצאת למים הרדודים לקראתו.

יש לי טריק. אני מתכופפת קדימה. ישבן לאחור. נותנת לו מבט על המחשוף. בגד הים האדום. זה שהוא אוהב. זה עובד. תמיד. העיניים שלו נדלקות. הוא ממשיך להתקרב. עוצר מולי. המים רק עד הברכיים.

אני נוגעת לו בחזה. בבטן. העור שלו שזוף. קרמל כהה. טעם של מלח. אני מנשקת את הצלקת על הבטן. היד שלי יורדת. מכנסי הים. הוא כבר מוכן. ״פה?״ הוא שואל. ״פה.״ אני לוקחת את הידיים שלו ושמה אותן עליי. הוא מזיז את בגד הים הצידה. האצבע שלו מוצאת אותי. אני נושמת חד. הוא מוריד את המכנסיים. אני מרגישה אותו נצמד אליי.

ואז. גל. ענק. משום מקום. מים קרים באף. אנחנו עפים. מתגלגלים. החוף. חול. שיעול. אנחנו חצי ערומים. נאחזים זה בזה. ״המכנסיים שלי!״ ״איפה הם?״ ״בקפריסין, כנראה.״ אני מנסה לכסות אותו בידיים. אנשים מסתכלים. אנחנו צוחקים. בוכים מצחוק. דמעות ומי ים.

זו הייתה הפעם היחידה שהגענו כל כך קרוב לסקס בתוך הים. התחלנו. הטבע סיים. אחר כך הלכנו לטייל. בית קפה קטן. ליד אחת הדירות הדיסקרטיות שמשכירים שם. ״יש לנו עניין לא גמור,״ אמרתי. ״יש לנו,״ הוא אמר. ושם, בלי גלים, סגרתי איתו את החשבון.

הדלת נסגרת מאחורינו. מזגן. וילון כבד. מיטה לבנה. אני דוחפת אותו אליה. ״מקלחת קודם?״ הוא שואל. ״אחר כך.״ הוא עדיין מלוח. אני מנשקת אותו בכל מקום. הצוואר. החזה. הצלקת. הוא מושך אותי עליו. הפעם אין גל. אין קהל. אין מכנסיים בקפריסין. רק אנחנו. לאט. ואז פחות לאט. ואז בכלל לא לאט. אחר כך, שוכבים על הגב. החול עוד דבוק לנו לרגליים. ״זה היה שווה את הגל,״ הוא אומר. ״הכול שווה את הגל.״

״וזה הכול?״ שואל רן עכשיו, במטבח. ״זה הכול.״ ״אני לא מאמין שאני לא זוכר.״ ״אז נצטרך לעשות את זה שוב.״ הוא מחייך. ״ים או דירה?״ ״קודם ים. אחר כך דירה.״ ״ואם יבוא גל?״ ״אז נצחק.״ ״ואם יבואו אנשים?״ ״אז נצחק יותר.״ הוא קם. מחבק אותי מאחור. ״שבת?״ ״שבת.״ הוא כבר מחפש את בגד הים האדום שלי בארון. ״הפעם,״ הוא אומר, ״אני קושר את המכנסיים פעמיים.״ אני צוחקת. הוא לא זוכר הרבה. אבל את זה הוא יזכור.