כתובת אחת, שתי נשים, ומילה אחת: כן

תמיד היה לי חלום אחד. דירה דיסקרטית. אישה זרה. בלי שמות, בלי הסברים. רק תשוקה. אני אוהב נשים, את כולן, בכל צורה. אבל לחלום זה קל. להעז זה סיפור אחר. אז חלמתי, ושתקתי.

ואז, ביום שלישי בערב, הטלפון רטט. מיכל. ״הכתובת של הדירה שאתה אוהב. שמונה וחצי. אני ורוני מחכות.״ קראתי שוב. ורוני. הלב שלי התחיל לרוץ. מיכל ידעה על הפנטזיה. סיפרתי לה פעם, חצי בצחוק. היא לא שכחה.

התקלחתי מהר. החלפתי חולצה פעמיים. ניסיתי לאכול משהו, לא הלך. הבטן שלי הייתה מלאה פרפרים. בדרך שלחתי לה הודעה. ״את רצינית?״ התשובה הגיעה מיד. ״רצינית לגמרי. רוני מתה להכיר אותך.״ חייכתי לבד באוטו. בפקק באיילון. כמו אידיוט. הנהג לידי הסתכל עליי מוזר. לא היה אכפת לי.

שמונה ועשרים כבר עמדתי מול הדלת. דפקתי. ״פתוח,״ שמעתי. נכנסתי. הן ישבו על המיטה. בלי בגדים. רק שפתון אדום, בוהק. רוני חייכה. ״אז אתה זה שחולם בלילות?״ צחקתי, נבוך. מיכל קמה, התקרבה. ״אתה רוצה את זה?״ ״כן.״ ״בטוח?״ ״לגמרי.״ היא נישקה אותי. טעם של דובדבן.

רוני קמה גם היא. הניחה יד על הלחי שלי. ״יש לך ידיים קרות,״ היא אמרה. ״אני לחוץ,״ הודיתי. ״זה בסדר,״ היא לחשה. ״אנחנו לא ממהרות לשום מקום.״ הלחץ התחיל להתפוגג. במקומו הגיע משהו אחר. חם. סמיך. רעב.

הן הקיפו אותי. אחת מכל צד. ידיים על החזה, על הגב. נשיקות על הצוואר. ואז הן ירדו לאט על הברכיים. הסתכלו לי בעיניים. לא הורידו מבט. זה מה ששיגע אותי. הן רצו את זה, באמת רצו. עמדתי שם, הידיים בשיער שלהן, והחדר כולו נעלם. רק הנשימות שלנו. והשפתיים האדומות.

זה לא לקח הרבה. הגל עלה מהר, חזק, וסחף אותי. נשענתי על הקיר, מתנשף. הן הרימו מבט, מחייכות. ״נו?״ שאלה רוני. ״אין מילים,״ עניתי. מיכל צחקה. ״טוב, כי עכשיו התור שלנו.״

חשבתי שאני צריך הפסקה. הן חשבו אחרת. רוני נישקה לי את הכתף. מיכל העבירה ציפורניים לאורך הבטן. לאט. בכוונה. לא עברו חמש דקות והגוף שלי כבר ענה להן. ״רואה?״ מיכל לחשה. ״ידעתי שאתה לא מוותר.״

״מה עכשיו?״ שאלתי. רוני משכה אותי אל המיטה. ״עכשיו אתה מקשיב,״ היא אמרה. ״אנחנו נגיד לך בדיוק מה אנחנו אוהבות.״ ״ואתה תעשה את זה לאט,״ הוסיפה מיכל. הנהנתי. לא הייתי צריך יותר מזה. בפעם הראשונה בחיים, לא פחדתי. רק רציתי.

מחוץ לחלון העיר המשיכה לרוץ. צפירות, אוטובוסים, מישהו צועק ברחוב. בפנים, אף אחד לא שמע. רק נשימות. רק צחוק שקט. רק שלושה אנשים שבחרו להיות שם, באותו חדר, באותו לילה.

שנים חלמתי על ערב כזה. בסוף הוא הגיע בהודעה של שתי שורות. והסיבוב השני? הוא עמד להיות הרבה יותר מטורף מהראשון.