ליאור עונה כן
בוקר טוב. אני ליאור. אני עובדת עם סוכנות ליווי. זה הסיפור של איך נכנסתי לזה.
לפני שנה עוד הייתי אחות. משמרות לילה. עיגולים מתחת לעיניים. משכורת שנגמרת באמצע החודש. ואז הגיעה שיחת טלפון.
“מתי את יכולה להגיע לראיון?”
“מתי שנוח לך.”
“מחר בצהריים. מלון על החוף בהרצליה. הארוחה עליי.”
“אחת?”
“אחת. ועוד דבר.” הוא השתהה. “אני שונא לשאול. אבל זה חשוב. איך הארון שלך?”
בול בנקודה. הלקוחות שלו משלמים הון. הם רוצים לראות את זה. “צריך שיפוץ,” הודיתי.
“נסדר. תתחילי לחשוב על פראדה. על ג'ימי צ'ו.”
“נשמע טוב. נתראה.”
“צ'או, יפה.”
לא ישנתי. בגדים יפים. מקומות יפים. כסף יפה. ומשהו נוסף שלא אמרתי בקול: גבר זר. סוויטה. דלת נסגרת. ידיים על הגב. הלב דפק עד הבוקר. הסתובבתי במיטה. הסדין היה חם מדי. דמיינתי את עצמי בסוויטה, והחלטתי שאני הולכת על זה.
בבוקר הודעתי למחלקה שאני חולה. אחות במשמרות לא מקבלת הרבה ימי חופש, אז ניצלתי את זה. קונסילר על העיגולים. שמלת מעטפת פרחונית. עקבים לבנים. פנינים. גרביונים שקופים. מסרתי את המפתחות לנער החניה ונכנסתי. הלב בגרון.
הוא חיכה במרפסת. שיער שחור קצר. עיניים כחולות. צעיר. שלושים, מקסימום. בטוח בעצמו כמו מישהו שעושה את זה כבר שנים.
“ליאור?”
“עומר?”
“אשם.” נשיקה על הלחי. קלה. מנומסת. מחושבת.
סלט. סלמון. טוסט. הים מולנו. הוא שאל הכול. לימודים. טיולים. אמנות. מצב משפחתי. ובאמצע צחקנו הרבה. רק אחרי זה הבנתי שהוא לא באמת שאל. הוא מדד.
תוך כדי שיחה, שמתי לב אליו. אצבעות ארוכות על רגל הכוס. מבט שלא בורח. חיוך שנשאר רגע יותר מדי על השפתיים שלי. רוח מהים הרימה את שולי השמלה. לא תיקנתי. הוא ראה. הוא לא אמר כלום. הוא לא היה צריך.
“בואי נטייל. כוס יין?”
הלכנו בגן. פרגולה לבנה. גפנים. צל. ציפורים.
“ליאור, יש שאלות שאני חייב לשאול. אל תיעלבי.”
“אני יודעת מה אתה הולך לשאול.” לגימה גדולה.
“באמת?”
“אתה רוצה לדעת אם אני הולכת עד הסוף.”
“אני רוצה לדעת מה את רוצה. זה שונה.”
זה הפתיע אותי. לטובה.
“ערב מושלם. ארוחה. ריקודים. גבר מקסים, מנומס, מתייחס אלייך כמו לגברת. בסוף הוא שואל אם תעלי איתו לסוויטה. להיות לבד. קרובים יותר. אם הוא מוצא חן בעינייך, תגידי כן?”
סיימתי את היין. הסתכלתי לו בעיניים.
“אם הוא באמת כזה. ואם הוא מושך אותי. אז כן. בתנאים שלי. בזמן שלי.”
הוא חייך לאט.
“יפה מאוד, ליאור. מאוד יפה.”
והמבט שלו ירד לאורך הצוואר שלי, לשרשרת הפנינים, ועוד קצת. לא זזתי. רציתי שיסתכל. ככה התחיל אחד מסיפורי הסקס הכי טובים שלי, וכל השאר כבר היה רק עניין של זמן.
שבוע אחר כך כבר עמדתי בלובי של מלון אחר, בשמלה שהוא עזר לי לבחור, עם מפתח של סוויטה ביד. הלקוח הראשון היה מנומס, מצחיק ומושך מאוד. אמרתי כן. בקצב שלי. ולא התחרטתי לרגע.
הוסיפו חוות דעת