נטע. חיפה. אחרי חצות.

חיפה. אחרי חצות. ריח ים. ניאון בדאון טאון. צפירה מהנמל.

נטע, עשרים וחמש. שיער שחור ארוך. עיניים ירוקות. עובדת בעיקר במושבה הגרמנית ובטיילת. הלקוחות שלה רוצים גוף. לפעמים הם רוצים יותר. מישהי לדבר איתה. מישהי שתקשיב.

לפני שנתיים היא ירדה מאוטובוס בתחנה המרכזית עם תיק אחד. עזבה עיירה בדרום. לא הסתכלה אחורה. העבודה מצאה אותה מהר. כסף מהיר. לילות ארוכים. בדידות.

כל ערב אותו טקס. דירה קטנה ברחוב יפו. שמלה צמודה. שפתון אדום. מבט במראה.

"הלילה יהיה שונה."

הוא אף פעם לא היה. מונית. מלון. שלוש דקות של שיחה. ואז מגע.

עד אלי.

ארבעים ושלוש. מהנדס. בא לכנס בטכניון. ביקש להיפגש קודם בבר בנמל.

"למה בבר?" שאלה.

"כי אני רוצה לדבר קודם."

יין אדום. הוא סיפר על חיים מסודרים. משעממים. היא צחקה. הוא צחק. משהו נדלק.

בחדר הם לא מיהרו. בגדים על הרצפה. ידיים על עור. השפתיים שלה על הצוואר שלו. הוא נוגע בה כאילו היא לא עבודה. היא מתמסרת כאילו הוא לא לקוח. שעה. שעתיים. ארבע. האור של הבוקר מצא אותם ערים.

היא שכבה על החזה שלו. שמעה את הלב. איטי. רגוע. בדרך כלל בשלב הזה היא כבר מתלבשת. מסתכלת על השעון. מזמינה מונית. הפעם לא זזה.

"את בסדר?" שאל.

"כן. מוזר. אבל כן."

"מה מוזר?"

"שאני לא רוצה ללכת."

הוא ליטף לה את השיער. לא אמר כלום. לא היה צריך. בחוץ התחילו הציפורים. מאחורי הווילון התבהר הים.

"תחזור?" שאלה.

"אולי."

הוא לא חזר. אבל היא זכרה.

לא כל לילה היה ככה. היו לקוחות גסים. בקשות שהיא אמרה עליהן לא. בקרים ריקים. שקד, החברה הכי טובה שלה, עשרים ושש, קעקועים על כל הגב, אמרה לה: "תחשבי על הכסף. זה מה שנשאר." הן עבדו ביחד לפעמים. דירות בקריות. מלונות על הים. שומרות אחת על השנייה.

לילה אחד שלא שוכחים. וילה על הכרמל. נוף למפרץ. יום הולדת של מישהו עשיר. שלוש בנות: נטע, שקד ודנה, החדשה. מוזיקה. שמפניה. הן רוקדות. לאט. בגד אחרי בגד. עיניים רעבות מסביב. ידיים על המותניים. נשימות על העורף. הרבה כסף. ובבוקר, ריקנות.

"זה שווה את זה?" שאלה דנה בנסיעה הביתה.

נטע שתקה. הסתכלה מהחלון על הים. האורות של הקריות ריצדו על המים. הנהג הגביר את הרדיו. אף אחת לא דיברה עד רחוב יפו.

בבית היא פתחה מחברת. רשמה סכום. ומתחתיו, באותיות קטנות: "עוד שנה. לא יותר."

מאז היא חוסכת. נרשמה לקורס עיצוב גרפי באוניברסיטת חיפה. פגשה מישהו רגיל. לא לקוח. הוא לא שואל. היא לא מספרת.

אבל בלילות, כשהיא שומעת צפירה מהנמל, היא נזכרת. בתשוקה. בסודות. בחופש. במחיר. העיר ממשיכה לפעום. נערות ליווי בחיפה ממשיכות לצאת אל הלילה. וכל אחת מהן כותבת לעצמה סיפור סקס משלה, שאף אחד לא יקרא.