עידו מירושלים. מה שלא רואים מבחוץ
תסתכלו עליי ותגידו מה אתם רואים. משקפיים. סוודר. תיק גב. בחור שעובד בתמיכה טכנית ואוכל צהריים לבד מול המסך. כולם בטוחים שאני לא יודע איך נראית אישה מקרוב. שלא אתחתן. שלא יהיו לי ילדים. מי בכלל תצא איתי? אני יודע מה חושבים. ואני גם יודע שהם טועים.
יש בי יצרים. כמו בכל גבר. אני אוהב סקס. הרבה. ואני לא שונה מאף אחד, חוץ מזה שאף אחד לא יודע. בשלב מסוים גיליתי שיש נשים שבחרו בזה כמקצוע. הן מגיעות, נותנות, נהנות בעצמן. בלי חקירות ובלי דרמה. בדיוק מה שהייתי צריך.
אני לא מדבר על זה עם אף אחד. לא עם החברים מהעבודה. לא עם אחי. לא עם הפסיכולוגית שלי, שבטוחה שהבעיה שלי היא “ביטחון עצמי”. הם לא צריכים לדעת. מה שקורה בדירה שלי נשאר בדירה שלי. זה הכלל.
אני ירושלמי. אני שומר על פרטיות. אז פניתי לשירות של נערות ליווי בירושלים, כזה שמבטיח דיסקרטיות מלאה. רציתי מישהי שלא הכרתי. שלא שמעתי עליה. לילה אחד, פרטי לגמרי, שרק אני אדע עליו.
הדמיון שלי רץ מהר. פעם הסתפקתי בשיחות טלפון סקסיות. קול נמוך, כמה מילים, וזהו, אני כבר שם. אבל מאז שמצאתי את השירות, השיחות נראות לי כמו מתאבן. עכשיו יש מנה עיקרית. בבית, במלון, איפה שאני רוצה. אני בוחר מתי. אני בוחר איך. ואני בוחר עם מי.
הערב ההוא. דירה בגילה. עשר בלילה. דפיקה בדלת. אני פותח. היא עומדת שם. בדיוק כמו בתמונה. בלי פילטרים, בלי הפתעות. חבר סיפר לי פעם שקיבל מישהי אחרת לגמרי. אצלי? מאה אחוז התאמה.
אני מודה, נבהלתי לשנייה. כי מה אם היא תראה אותי ותתאכזב? מה אם היא תחשוב בדיוק מה שכולם חושבים? אבל היא רק הסתכלה עליי מכף רגל ועד ראש, חייכה ואמרה: “נו, אתה מכניס אותי?”
היא ביקשה לא להגיד את השם שלה. בסדר. שתישאר אלמונית. שיער בהיר, שמלה צמודה, עיניים שצוחקות עליי. ואני? עומד עם כוס יין ביד ולא זז.
היא נכנסת פנימה. מסתכלת סביב. על המדפים, על המחשב עם שלושת המסכים, על אוסף הלגו שאני אף פעם לא מספיק להסתיר. “אתה בונה את אלה?” “לפעמים.” “חמוד.” היא מניחה את התיק על הספה ובועטת מהנעליים. כאילו היא בבית. כאילו היא גרה כאן כבר שנים.
יש לי היסטוריה. אני גומר מהר מדי. אז תכננתי לדבר קצת. להירגע. היא ראתה את זה בעיניים.
“אתה מתכוון לדבר כל הערב?” “חשבתי על זה.” “תחשוב פחות.” היא דילגה על היין. התקרבה. נישקה אותי. חזק. השפתיים שלה בערו. “יש לך שפתיים מטורפות,” אמרתי. “אז תשתמש בהן,” היא ענתה, ומשכה את היד שלי לחגורה שלי. “קדימה. אני רוצה.”
מאותו רגע הכול היה מותר. היא הייתה בפנים לגמרי. קשובה. רעבה. היא כרעה ופתחה לי את המכנסיים. הפה שלה עליי. לא מסתירה כמה היא נהנית. אני קרוב. קרוב מדי. אני עוצר. עוד לא. אני רוצה את כל הלילה.
היא מרימה את הראש ומסתכלת עליי. “הכול טוב?” “יותר מטוב.” “אז תגיד לי מה אתה רוצה.” ואני אומר. בקול. בפעם הראשונה בחיים שלי אני אומר לאישה בדיוק מה אני רוצה, בלי לגמגם. היא מקשיבה, מהנהנת, ומחייכת חיוך של מישהי שמסכימה לכל מילה.
אני מרים אותה. מניח אותה על המיטה. היא פותחת רגליים ומחייכת. אני יורד אליה. לאט. טועם. מקשיב. האנחות שלה עולות. היא תופסת לי בשיער. “עכשיו. בוא.”
אני נכנס. חם. הדוק. רך. ואז, כמה שניות, וזהו. אני גומר חזק. חזק כמו שלא הכרתי.
אבל היא לא מוותרת. היא נצמדת אליי וגומרת יחד איתי. “עוד,” היא לוחשת. ואני עדיין בתוכה, מרגיש כל תנועה שלה.
אחר כך אנחנו שוכבים. שקט. היא מחייכת. מוציאה לשון. מלקקת לאט את השפה העליונה, כמו סימן קריאה. קמה. מתלבשת. הולכת לדלת.
“לאן?” אני שואל. היא מחייכת. ונעלמת. בדיוק כמו שהגיעה. מאז, כשמישהו בעבודה קורא לי חנון, אני רק מהנהן. יש סיפורי סקס ישראלי שאף אחד לא יאמין מי כתב.
הוסיפו חוות דעת