עיסוי אחד, שבע דקות מהבית

אף פעם לא הלכתי למעסה פרטית. רק ספא. רק מלונות. רק עם בת זוג לידי. זה לא עניין אותי. ואז הגיע חודש שבו הכול התפרק בעבודה, והגב שלי ננעל. הייתי צריך ידיים. ידיים טובות.

אני מנהריה. נכנסתי לחפש עיסוי בצפון. אתר אחד, עמוד אחד, מעסה בשם ורה. שבע דקות ממני. עשרות ביקורות. כולן חמות. אני קורא ביקורות כמו אחרים קוראים חדשות. זה הספיק לי.

חייגתי.

"כן?" קול רך. מבטא רוסי.

"את פנויה עכשיו?"

"בוא. תתקשר כשאתה למטה, אני אסביר לך איך עולים."

נסעתי עם גב תפוס ויד על ההגה. חניתי. התקשרתי. היא הובילה אותי לבניין ישן ושקט. "קומה שלישית. אני פותחת." הדלת נפתחה. בחורה בת עשרים וחמש, אולי עשרים ושש. יפה. בטוחה בעצמה. "תיכנס," אמרה.

חדר קטן. מיטת עיסוי. אור חלש. "תתפשט, אני חוזרת." היא יצאה. עמדתי שם וחשבתי: גם התחתונים? הגוף שלי כבר ענה בשבילי. השארתי אותם.

היא חזרה בחלוק. הסתכלה עליי. "אתה מתבייש ממני?" לפני שעניתי, החלוק נפל. גוף דק, חלק, ריח של קרם. "אני רואה מה קורה לך. זה בסדר. אני יכולה?" אמרתי כן. היא הורידה לי את התחתונים.

שמן חם על הגב. מוזיקה נמוכה. ידיים חזקות שיודעות בדיוק מה הן עושות. הכאב נעלם תוך דקות. משהו אחר תפס את מקומו.

הידיים ירדו. גב תחתון. ירכיים. ובין הרגליים. הלוך. חזור. שוב. עצרתי את הנשימה.

"אתה שמח שבאת," היא צחקה.

"מאוד."

"מותר לך לגעת בי. אם אתה רוצה."

רציתי. נגעתי בזהירות. עור חם. רך. היא ראתה שאני מהסס, לקחה את היד שלי והובילה אותה. "ככה. אל תפחד."

"תפליק לי. כמה שאתה רוצה."

"בטוחה?"

"בטוחה. אני אגיד לך אם לא."

הפלקתי. קודם בעדינות. אחר כך חזק יותר. היא צחקה, הזיזה לי את היד אל החזה שלה, ונשארה ככה עוד כמה דקות. העיסוי המשיך. רק שעכשיו כבר לא היה ברור מי מעסה את מי.

המוזיקה התחלפה לשיר איטי. השמן התחמם על העור. שכחתי מהעבודה, מהמיילים, מהבוס. היה רק החדר הזה. רק הידיים שלה. רק הדופק שלי שמכה באוזניים.

"עכשיו על הגב."

הסתובבתי. היא ראתה הכול ולא הזיזה עפעף. ידיים על כפות הרגליים, על הברכיים, על הבטן, על החזה. ואז חזרה למטה, לאט, ונשארה שם. שתי ידיים. סבלנות.

"תירגע," לחשה.

הייתי קרוב. ניסיתי להזיז לה את היד. היא הזיזה את שלי בחזרה, בעדינות, והמשיכה. עד הסוף.

מגבת חמה. חיוך. "תשמור על הגב," אמרה בדלת.

ירדתי במדרגות כמו אדם חדש.

בחוץ כבר החשיך. ישבתי באוטו כמה דקות בלי להניע. הכתפיים שלי היו רפויות. הראש היה ריק, בפעם הראשונה מזה חודשים. שלפתי את הטלפון וכתבתי לה ביקורת. חמישה כוכבים. בלי פרטים. יש דברים שלא כותבים. שבע דקות נסיעה. הכי שווה שעשיתי השנה.