ערב אחד עם מאיה

אני עובד בהייטק. משרד במרכז תל אביב. מסכים, פגישות, דדליינים. החודש הזה היה מטורף: שלושה פרויקטים, שני ערבים בבית בכל השבוע. ובכל ערב, בדרך החוצה, אותה מחשבה. נערות ליווי בתל אביב. אני לא מתבייש בזה. זה פשוט עושה לי את זה.

היום הכל אונליין. כמה קליקים ואתה שם. באותו ערב ידעתי בדיוק מה אני רוצה. אישה עם גוף של רקדנית בלט. דקה. גמישה. כזאת שיודעת לזוז ולהדליק. הייתי מוכן לשלם יותר. ושילמתי.

מצאתי את מאיה. תמונות נקיות. גוף דק. רגליים ארוכות. עמידה של רקדנית. בדיוק מה שחיפשתי. שלחתי לה הודעה. פירטתי הכל, בלי לחסוך. בלי להתבייש.

"תגיע," היא כתבה. "תהיה מופתע. אני אעשה לך את זה בדיוק כמו שאתה רוצה."

"מתי?"

"הערב."

שלוש שעות עד הפגישה. לא הצלחתי להתרכז בכלום. סגרתי את הלפטופ. מקלחת. חולצה נקייה. מונית לכתובת ששלחה. בניין שקט, רחוב צדדי. קומה שלישית. דפקתי פעמיים.

היא פתחה את הדלת בבגד גוף לבן. צמוד. חלק. שיער שחור קלוע מעל הראש. היא נראתה כאילו יצאה הרגע מחזרה בתיאטרון. נכנסתי. התיישבתי בסלון. היא נשארה לעמוד מולי.

"אתה לחוץ," היא אמרה.

"קצת."

"אל תהיה. הערב הזה שלך. תגיד לי מה אתה רוצה לראות."

"אותך. זזה."

היא חייכה. "זה בדיוק מה שתקבל."

ואז היא התחילה. היא זזה כמו בהופעה. סיבוב. מתיחה. כל שריר בגוף שלה עבד בשבילי. ידיים על הבד. מתחת לבד. אצבע על השפתיים, לתוך הפה. מבט ישר לעיניים. שתקתי. לא היה מה להגיד. בגד הגוף ירד לאט עד המותניים. חזה קטן, חיוור. הורדתי את המכנסיים.

"תתקרבי," אמרתי. הקול שלי נשמע זר לי.

"כבר?" היא הרימה גבה. "חשבתי שאתה אוהב הופעות ארוכות."

"אני אוהב סופים טובים."

היא התקרבה. ירדה לאט. לקחה אותי לפה. בלהט. כמעט התפוצצתי. עצרתי אותה רגע לפני.

"עוד לא ראיתי את כולך."

"סבלנות," היא חייכה.

התחתונים ירדו לאט. מהמגירה בשידה היא שלפה צעצוע. פתחה רגליים מולי. שיחקה בו. נשכה את השפה. יד אחת עליי. הגניחות שלה מילאו את החדר.

"עכשיו," היא אמרה. "תיכנס אליי. נגמור ביחד."

נכנסתי. חם. רטוב. היא גנחה, ואני איבדתי את הראש. החלפנו תנוחות. עוד אחת. ועוד. עד שהרגשתי שאני על הקצה. היא לקחה פיקוד. יד, פה, צעצוע, הכל בבת אחת. גמרתי עליה. ונשכבתי לידה, בלי אוויר.

שקט. רק הנשימות שלנו. היא העבירה יד על החזה שלי.

"נו?" שאלה. "הפנטזיה עמדה בציפיות?"

"עברה אותן."

"ככה זה אצלי," היא צחקה. "בפעם הבאה תביא פנטזיה יותר קשה."

יצאתי משם בחצות. תל אביב עוד הייתה ערה. גם אני.

זהו. פנטזיה אחת, ערב אחד, וי על הרשימה. רוצים להגשים פנטזיה משלכם? מתחילים בחיפוש. ממשיכים בהודעה אחת אמיצה. והשאר כבר יקרה לבד.