עשר בבוקר, שעתיים עד היציאה – חלק 2

קמתי ממנו. השעון לא חיכה. אף פעם לא מחכה. ״אני חייבת להתארגן.״ ״אני יודע,״ הוא אמר. לא יותר. לקחתי את התיק. מקלחת. דלת סגורה. מים חמים על הפנים, והראש ממשיך לרוץ.

במראה ראיתי מישהי אחרת. עיניים נוצצות. שפתיים נפוחות מנשיקות. סירקתי. אספתי את השיער. סיכה. עוד סיכה. ניסיתי להיראות כמו אתמול בבוקר. לא ממש הצליח. בת עשרים ושתיים, וכבר יש לי סוד.

יצאתי לבושה. חצאית ארוכה, חולצה עם שרוולים. חזרה למציאות. עמית ישב על הספה, טישרט ומכנסיים קצרים, לפטופ פתוח, קפה ליד. הוא לא שמע אותי. נעצרתי בפתח והסתכלתי. זה נראה כל כך רגיל. ועוד שעה הכול חוזר להיות כמו קודם: כמעט לא מדברים, לא נוגעים, נפגשים רק כשהוא קופץ למושב פעם בחודש. ״לסופ״ש״, הוא אומר. אף פעם לא ״שבת״.

״היי.״ ״היי.״ הוא סגר את הלפטופ. הוא הסתכל על השרוולים. ״ככה אני אמור לראות אותך עכשיו?״ היה בזה עלבון קטן. ״מסתבר.״ ״קפה?״ ״לדרך. תודה.״ הוא הכין. שקט. שקט כבד, כזה שאפשר לגעת בו. רק הרעש של המכונה. הוא סגר מכסה והניח לידי.

ישבתי על משענת הכורסה. הוא עמד ליד המטבח, גב אליי. רציתי להגיד משהו. לא ידעתי מה. ״תודה על הלילה״? נשמע כמו מלון. ״נתראה״? נשמע כמו סוף. שתקתי. גם הוא.

״בקשה אחרונה?״ ״נו?״ ״סלואו. אף פעם לא רקדתי סלואו.״ ״אני רקדן גרוע. אין לי מושג מה עושים עם הרגליים.״ ״גם לי אין. זה בסדר.״ הוא הנהן. ״אוקיי.״

הוא קם. בחר שיר. ישי ריבו, משהו שקט על געגוע. הטלפון חזר לשולחן. הוא שם את הידיים שלי על העורף שלו, את שלו על הגב שלי. צד, צד. לאט. בלי חוקים. דרכתי לו על הרגל. הוא צחק. אני צחקתי. המשכנו. חייכתי מהבחירה. הראש שלי נח על הכתף שלו. נפרדתי בלב מהבוקר הזה. ידעתי שאזכור את השיר הזה הרבה זמן. כל פעם שיתנגן ברדיו.

השיר נגמר. צעד אחורה. המרחק הנכון בין בחור ובחורה דתיים. ״תודה, עמית. אני זזה.״ לקחתי את הקפה. פניתי לדלת. פתחתי. ״שירה.״ הסתובבתי. ״עמית.״ הוא התקרב. גב לקיר. נשיקה ארוכה, איטית. ״שיהיה לך יום טוב.״ המשפט נשאר תלוי באוויר. יצאתי. הדלת נסגרה מאחוריי.

הלכתי לתחנה. בכיתי. לא הרבה, אבל בכיתי. עליתי לאוטובוס. התיישבתי ליד החלון. חשבתי על הסלואו. על הנשיקה ליד הקיר. על זה שבעוד חודש הוא יגיע למושב ויגיד לי שלום כאילו כלום. ואז הטלפון רטט. עמית. ״פנויה?״ חייכתי. ״בשבילך תמיד.״ שלחתי. חיכיתי. שלוש שניות. נצח. ״רוצה לצאת איתי לדייט?״ הקלדתי מהר. שלחתי. טלפון לתיק. חיוך עד הבית.

מה כתבתי? מילה אחת. ״כן.״ ככה נגמר בוקר אחד ומתחיל משהו אחר. לא כל סיפורי הסקס נגמרים במיטה. חלק מהם רק מתחילים שם.