פעם ראשונה שאני אני

נדב בן עשרים ותשע. שנים הוא יוצא עם בנות. כי ככה מצפים ממנו. כי ככה כולם. אבל הוא יודע. כבר הרבה זמן הוא יודע. הוא הומו. ונמאס לו להסתתר. ערב חמישי. הוא מסתכל במראה. ״הלילה,״ הוא אומר לעצמו. ״מועדון גייז. ויהי מה.״

בדרך במונית לשם, נדב מסתכל בטלפון. הודעה מאמא. ״מגיע בשישי?״ ״מגיע.״ עוד הודעה. מהבחורה מהדייט האחרון. ״נתראה שוב?״ הוא לא עונה. הוא מכבה את המסך. מסתכל מהחלון. הלב שלו דופק. ״אתה בסדר?״ שואל הנהג. ״יותר מתמיד,״ נדב עונה.

מונית לצד השני של העיר. אזור מועדונים שחברים מהקהילה סיפרו עליו. רחוק מספיק. אף אחד לא יכיר אותו שם. הוא עומד בכניסה. נושם. נכנס. ונעצר. אורות. מוזיקה. גברים יפים בכל מקום. ״וואו,״ הוא לוחש. הוא קונה משקה. עומד בצד. ואז, לאט, מתקרב לרחבה. מתחיל לרקוד. לבד. עיניים עצומות.

כמה דקות. גוף נצמד אליו מאחור. זז איתו. מתחכך בו. נדב מרגיש את החום שלו. ונדלק. אין מבוכה. אין פחד. רק טבעי. הוא מסתובב. מולו בלונדיני. גבוה ממנו בראש. שרירי. יפה בצורה לא הוגנת. ״רז,״ הוא צועק מעל המוזיקה. ״נדב.״ הם רוקדים. חצי שעה. צמודים. ידיים בכל מקום. נשימות מתערבבות.

״בוא אליי.״ ״בוא.״ מונית. מדרגות. דלת. הדלת נסגרת. הלשונות נפגשות. חזק. רעב. בגדים על הרצפה. במסדרון. בפתח החדר. נדב רועד. מהתרגשות. מציפייה. הוא רואה את רז עירום ולא מחכה. יורד על הברכיים. לוקח אותו לפה. עמוק. רז גונח. נדב מגביר.

רז לא מחזיק. הוא מרים את נדב. מסובב אותו. על הברכיים. ״לאט?״ ״לאט.״ הוא נכנס. כאב. חד. נדב עוצר נשימה. רז עוצר איתו. מחכה. מנשק לו את העורף. ״בסדר?״ ״כן. תמשיך.״ הכאב מתעמעם. משהו אחר תופס את מקומו. חום. עונג. נדב נאנק. ״עוד.״

הם זזים יחד. דקות ארוכות. הקצב עולה. שניהם מתנשפים. שניהם גומרים. כמעט ביחד. אחר כך הם שוכבים. מחובקים. מזיעים. רז מחייך. ״פעם ראשונה?״ נדב צוחק. ״פעם ראשונה שאני אני.״

הוא נוגע בפנים של רז. ״תודה.״ ״על מה?״ ״על זה שלא מיהרת.״ רז מנשק לו את המצח. ״אין לאן למהר.״ הם נרדמים ככה. מחובקים. האור הראשון כבר נכנס מהחלון.

בבוקר רז מכין קפה. נדב יושב על השיש עם חולצה לא שלו. ״תבוא שוב?״ שואל רז. ״אני חושב שכן.״ ״אתה חושב?״ ״אני בטוח.״ בדרך הביתה נדב מסתכל על העיר מחלון המונית. אותה עיר. אותם רחובות. אבל הכול נראה אחרת. אחרי שנים של הסתרה, זה היה הלילה שבו הוא יצא מהארון. ולא הסתכל אחורה.

בשישי, בארוחה אצל ההורים, אמא שואלת אם יש מישהי. נדב מניח את המזלג. ״יש מישהו,״ הוא אומר. שקט. ואז אמא שלו מחייכת. ״אז תביא אותו.״

נדב צוחק. בפעם הראשונה, אין לו מה להסתיר.